גל (גלזר), אהרן
אהרן, בן פנינה ונתן, נולד ביום ט"ו בטבת תש"ב (4.1.1942) בחיפה. הוא למד בבית הספר-היסודי "עמישב" ברמת-גן ובבית-הספר תיכון-חדש בתל-אביב. מילדותו היה אהרן פעיל בתנועת השומר הצעיר ואף הדריך בתנועה. לא הייתה פעילות בתנועה שלא השתתף בה – מחנות-קיץ, טיולים, צעדות וכינוסים. הוא הצטיין כחבר מן השורה וכמדריך בעל יכולת רבה וכושר מנהיגות. מוריו וחבריו ללימודים בבתי-הספר זוכרים אותו כתלמיד מצוין ואהוד על הכל. לקראת סיום הלימודים בבית-הספר תיכון-חדש בתל-אביב, כתב עבודות מחקר בנושא "המים בישראל" שזכתה לציון מעולה ולהערכה רבה ממוריו. הוא היה אדם רציני ומעמיק, טוב לב, חרוץ ובעל מצפון. בקרב ידידיו היה אהוד וחביב, איש שיחה נעים וחבר טוב. אהרן גויס לצה"ל במחצית אוקטובר 1959 ושירת בגרעין נח"ל בקיבוץ יד-מרדכי. בשירותו הצבאי במשק, ידע לשלב עבודה ולימודים. הוא היה אחראי על ההשקאה בפרדס וערך את עלון המשק. בהיותו תאב-דעת לא חדל מהשתלם בלימודים והרבה בקריאה, בעיקר בתחומי ידיעת-הארץ, ארכיאולוגיה וגיאוגראפיה. הקיבוץ אפשר לו ללמוד ב"מכון אבשלום" לידיעת-הארץ, ושם סיים את לימודיו כמדריך-תיירים מוסמך. אחרי ששוחרר מהשירות הסדיר עזב את הקיבוץ והחל ללמוד כימיה אורגנית באוניברסיטה העברית בירושלים, לאחר שסיים את חוק לימודיו הוענק לו התואר דוקטור לכימיה. בתקופת לימודיו עבד לפרנסתו בעבודות שונות כמדריך תיירים, כגנן, כמניח כבלי טלפון וכפועל בנמל. באוניברסיטה הצטיין בלימודים, ומוריו העריכו אותו כסטודנט חרוץ ואחראי. בתקופת הלימודים בירושלים נשא אישה והקים עמה בית באחת משכונות הבירה. הוא החשיב מאוד את השירות במילואים וראה בו חובה גדולה ודרך לתרום מאונו למען המדינה. במסגרת המילואים השלים קורס מקלענים והיה למקלען בחטיבת ירושלים. אחרי שהוענק לו תואר דוקטור לכימיה, עבד אהרן בחברת "אגן כימיקלים" ועמד בראש צוות-המחקר במעבדה. הוא התמחה במחקר בתחומי החקלאות, כיוון שראה בחקלאות את אחד מענפי העתיד של המדינה. שנים אחדות עסק במחקר באוניברסיטה העברית ובתחום מחקרו פרסם כמה וכמה עבודות חלוציות, שהתפרסמו בארץ ובחוץ לארץ והן משמשות בסיס וחומר לממשיכי עבודתו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים עשה אהרן בשירות מילואים, כמקלען במעוז "אורקל" באזור הצפוני של תעלת סואץ. בשעות הראשונות של המלחמה הותקף המעוז והופגז קשות על ידי המצרים. רבים ממגיניו נהרגו ונפצעו וביום השני למלחמה החליטו הנותרים לנסות להיחלץ ולהגיע לעורף אל כוחותינו. אהרן וחבריו יצאו מהמעוז מזרחה על-גבי טנק וזחל"ם. בדרכם נתקלו פעמיים במארבים של המצרים לחמו בהם, ויכלו להם. בקרב על המארב השלישי, ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.73), נפגע אהרן ונהרג. בתחילה הוכרז כחלל שמקום קבורתו לא נודע, אך משזוהתה גופתו, הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ושתי בנות. הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים על דמותו, מכתבים שכתב לחבריו ולבני המשפחה וכן פרקים ממאמרים שכתב ושירים שחיבר.
