גלר, קלמן

בן שושנה ובנימין, נולד ביום ד' בתשרי תרס"ה (13.9.1904) בעיירה רדזיבילוב, פלך ווהלין, פולין. את לימודיו סיים בבית-הספר העממי בדובנו. בהיותו בן 15 הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" וקיבל הכשרה חלוצית. כן למד מסגרות והכין לעצמו מכשירי עבודה פרימיטיביים. בהיותו בן 18 הצטרף קלמן לקבוצת חלוצים, שעמדו לעלות ארצה. לאחר שישה שבועות של "חיי מחתרת" הצליחה הקבוצה לצאת את העיר ברודי כתיירים, שמטרתם לסייר בקרפטים. הם הגיעו לעיר קולומיאה אשר בקרבת גבול רומניה, שם דאגה להם ההסתדרות הציונית למגורים. לאחר שבועיים עברה הקבוצה, וקלמן בתוכה, לכפר גידטורקה. לאחר שלושה חודשי עבודה חקלאית שם החלו חברי הקבוצה לעבור את הגבול בקבוצות קטנות, בכיוון העיר צ'רנוביץ אשר בבוקובינה. קלמן שחה בבגדיו, בנסותו לחצות את נהר הדניסטר והחל לטבוע. הוא נמשה בקושי על-ידי חבריו. בצ'רנוביץ הוכנו עבורם, על-ידי "החלוץ", תעודות מזויפות, אלא שהמשטרה גילתה את הזיופים והקבוצה נמלטה בעוד מועד לעיר גאלאץ. בגאלאץ עבד קלמן בסבלות ובחטיבת עצים, נאסר מספר פעמים ושוחרר בהשתדלות המשרד הארץ- ישראלי. כ15- חודשים שהה קלמן בגאלאץ כשהוא משתמש בשמות מזויפים. בחודש דצמבר 1923 יצא עם קבוצתו לכיוון ארץ-ישראל והגיע לארץ בשנת 1924. מיד עם בואו ארצה היה קלמן לחבר פעיל ב"הגנה". בחודש ינואר 1924 נשלחה הקבוצה לעבודה במטעי טבק בראש פינה. בסוף אותה שנה הצטרף קלמן לקבוצת "רדזיבילוב", שירדה לכינרת לעבודה חקלאית. בשנת 1926 התפזרה הקבוצה וקלמן עבר לחיפה. שנים רבות סבל מחוסר עבודה ובתנאי חיים קשים ועבד חלקית בעגלונות. ביוני 1940 נתקבל לעבודה בחברת-החשמל כנהג והיה מסיע את פועלי החברה לעבודות ברשת בכל מקום ובכל זמן שנדרש, בימי פורענות כבימי שלום. כשפרצו קרבות מלחמת-העצמאות בסוף שנת 1947, לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ, נאלץ להסתכן רבות עקב תפקידו. הוא עבד ביום ושמר בלילה. היה חבר טוב ומסור, ישר ונאמן בכל דרכיו. ביום ז' באדר ב' תש"ח (18.3.1948) נפל קלמן בעכו עם שלושה מחבריו, כשחשו לחדש את אספקת החשמל ליישובים המנותקים בגליל המערבי. הוא הובא למנוחת-עולמים עם שלושת חבריו בקבר אחים בבית-הקברות ברמת יוחנן. הניח אחריו אישה, בת ובן. דברים על חייו ודמותו הופיעו בספר "בני קרית-חיים במלחמת השחרור", ובספר "חברינו שנפלו".