גלצר, מרדכי-דוב

בן דויד ואסתר-מלכה. נולד ביום כ"ג בשבט תרצ"ג (19.2.1933) בירושלים. משפחתו – מן הוותיקות שבישוב הישן. למד בישיבת "עץ-חיים" בילדותו, לאחר-מכן עבר לתל-אביב לישיבת "הישוב החדש" (על-שם הרב עמיאל) וכעבור שנה למד ב"היכל-התלמוד". כבן-ישיבה גויס לצה"ל (מאי 1951) ולאחר סיימו את אימוניו נקבע לשרת ברבנות הצבאית כסמל-דת ובתפקיד זה מצא לו כר נרחב כדי להחדיר את ערכיה של תורת-ישראל ללבותיהם של חיילי-ישראל. כתום שירותו חזר לאהלה של תורה ולמד בישיבת "מרכז-הרב" שבירושלים. איש-מידות היה ועדין-נפש, שופע אהבה לכל אדם ומוכן להגיש עזרתו לזולת. בחדשים האחרונים לחייו התמנה למדריך חינוכי בישיבת "מרום-ציון" ואף שם, כבכל מקום אחר, נתחבב על הכל. יחסו לחניכיו היה כאל רעים והם העריצוהו ונהנו במחיצתו. היה עוסק גם בעבודה ציבורית ולא אחת נהג לעבור לפני התיבה. ביום כ"ד בסיון תשט"ז (3.6.1956) יצא בראש קבוצה של "בחורי-ישיבה" וחניכים משלו לעבודת-ביצורים בשכונת-סנהדריה לשם הגנת הגבול בירושלים, ובשעת עבודת-חפירה מול עמדות-האויב נורו בו יריות מעבר לגבול וכך נפל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בהר-המנוחות (גבעת-שאול), בירושלים. במלאת שנה לנפלו הוציאו חבריו ומוקיריו ספר לזכרו בשם "הדם הקדוש".