גלעד (פלוטניקוב), יואב
בן משה ולאה. נולד ביום ט"ו באב תש"ב (29.7.1942) בקיבוץ גן שמואל. בילדותו היה חמוד ושובב, בריא בגוף ובנפש וכולו שמחת חיים. הוא למד במוסד החינוכי שבקיבוץ ושם סיים את לימודיו. באוקטובר 1961 גוייס יואב לצה"ל. דרכו אל הצבא ובצבא הייתה כדרכו של כל בן קיבוץ טוב. כבנו של מכונאי ותיק וכנער שאהב מכונות וכלי רכב מילדותו, התנדב לחיל השריון. את מכתבו הראשון, מן הטירונות, סיים בטון של הרגעה: "אני מרגיש את עצמי מספיק חזק כדי לעבור את כל אלה. אני מקוה שתתגאו בי ולא אבייש את שם המשפחה". בצבא עבר שלבים שונים: אחרי הטירונות יצא לקורס מפקדי טנקים ואחריו עבר בהצלחה קורס קצינים (בשלב הראשון של הקורס אף היה חניך מצטיין). בתחילה היה המתח רב בקורס ואחרי השליש הראשון התחילו החבר'ה להיות עצבניים. אך יואב נשאר רגוע. הצבא שינה אותו ועשהו מבוגר יותר ומאמין ביכולתו. בכל מקום ובכל מצב שמר יואב על קשר הדוק עם המשפחה, גדולים כקטנים, ותמיד התעניין באחיו הקטנים "כאח גדול הפוקח עין מרחוק". הוא הקדיש תשומת לב לכולם כי ידע שהקשר הלבבי עם המשפחה הוא מקור להשראה ולעידוד. יואב עבד בגן שמואל בענפים שונים עד שעבר לעבוד בבית החרושת שם. הוא היה אהוב על כל מי שהכירו. בזכות חריצותו ופעילותו נבחר לסדרן עבודה בבית החרושת. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר בצה"ל נשא לאישה את בחירת לבו, וביתם היה הבית הראשון (והמשפחה הראשונה) בקבוצת "אלומה" (קבוצתו החינוכית במוסד החינוכי בגן שמואל). אחרי שנולדה בתם הראשונה יצאה המשפחה לשנת שירות שלישית לקיבוץ נחשון בפרוזדור ירושלים. ביוני 1970 נשלח יואב לקורס חבלנים כדי שישמש אחרי כן כקצין החבלה של הגדוד. אור ליום כ' בסיון תש"ל (23.6.1970), בעודו בשירות מילואים פעיל, נפצע בעת מילוי תפקידו באיזור הר חברון ומת מפצעיו. הניח אישה, בת ובן, הורים, אח ואחות בקיבוץ גן שמואל. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בגן שמואל. לאחר נפלו קיבלה המשפחה (ההורים, רעייתו והילדים) מכתב ממפקד הגדוד שלו ובו כתוב לאמור: "יואב שירת בגדוד שש שנים במסירות. תמיד נענה לכל קריאה להתייצב לאימון, לתעסוקה מבצעית ולמפגש רעים בהרגשה טובה ובנכונות למלא את כל אשר יוטל עליו. כשנתפנה מקום לקצין חבלה במסגרת הגדוד הוצגו לפני מספר שמות של קצינים טובים המעוניינים לצאת לקורס ומכולם בחרתי ביואב, בזכות תכונותיו העדיפות על האחרים והן: רצון עז, אחריות, בגרות ודייקנות במחשבה ובמעשה. אלו התכונות הדרושות לקצין חבלה ואותן מצאתי ביואב היקר. במגעיו עם חיילי פלוגתו, חבריו ומפקדיו גילה תמיד אוזן קשובה להערות ולביקורת והקרין על סביבתו הרגשה טובה מלאת ביטחון ואמונה. לאחר ביקורי בגן שמואל ובמשפחה נתברר לי מאין שאב יואב ביטחון בעצמו ובסביבתו, מאין קיבל ערכים של אהבת האדם, אהבת העם והמולדת – – – לא יעזור ניתוחן של סיבות המוות לילדים הרוצים באב אך נגזר על כולנו בימי מלחמה אלו להמשיך את דרכם של הנופלים בגבולות ובתאונות אימונים ואחרות למען החיים. על כולנו להיות חזקים ולאמץ את לבנו ולהמשיך". ב"שבעה" לנפלו הופיע "עתון" הסטודנטים בגן שמואל ושם הוקדש עמוד לזכרו; במלאת "שלושים" לנפלו הוציא הקיבוץ לאור עלון ותקליט לזכרו; עלונה של המועצה האזורית "מנשה" ציין את יואב בדברים למותו; בספר "יזכר" של הקיבוץ הובאו פרטי חייו.
