בנם של חיה ואהרון. נולד ביום ט"ו באדר תשכ"ח (15.3.1968) ברמת השרון. ניר היה הבן האמצעי במשפחתו, אח לענת הבכורה ולארז האח הצעיר. ניר למד בבית הספר היסודי "גולן" ברמת השרון. משם המשיך לחטיבת הביניים "עלומים" ומשם לבית הספר התיכון ע"ש רוטברג במגמה ביולוגית/ ספורט. את לימודי התיכון סיים ניר כתלמיד מצטיין של המגמה. לאורך כל תקופת לימודיו התבלט ניר בהתמדתו ובהישגיו. בתום כיתה א' רשמה לו מורתו בתעודה: "מצטיין בלימודים ומגלה אחריות חברתית רבה". ואילו מחנכת כיתתו רשמה לו בתום לימודיו בתיכון: "יש לך יכולות יוצאות דופן להתבונן בדברים ולהוציא עיקר מטפל". ניר אהב לרכב על אופנוע, אבל מעל לכל אהב לחתור בקיאק. במסגרת זו נהג להתאמן במועדון "זבולון" בירקון. בשנת 1986 התגייס ניר לקורס טיס וסיים כחניך המצטיין של הקורס, במגמת מסוקים. אביו, אהרון גליננסקי, סיפר כי עובדת היותו של ניר חניך מצטיין נשמרה בסוד מפני הוריו, "פתאום ראיתי את הטייסים מסתדרים ואת ניר בראש הקבוצה. התרגשתי. הבנתי שייתכן שהוא המצטיין. הרמטכ"ל דן שומרון חשף לו את הכנפיים. זו הייתה התרגשות עצומה". ניר הוסמך כקברניט, מדריך ומוביל מבצעי בטייסת "ציפורי המדבר", שם גם פגש לראשונה את שרון, אשתו לעתיד, עימה התחתן ב-7 יוני 1996. ניר השתחרר מצה"ל בשנת 1993 והחל לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב אותם סיים בשנת 1997. במקביל ללימודיו עבד ניר כסטודנט למשפטים ואח"כ כעורך דין במשרד עו"ד חנוך קינן (אביה של שרון אשתו). בנובמבר 1997 נסע ניר לארה"ב בשליחות חיל האוויר לבצע הסבה למסוק הינשוף. הוא עבר את הקורס במשך חודשיים בפורט ראקר אלבמה כאיש מילואים, וכשחזר הצטרף לטייסת "החרב המתהפכת". עם חזרתו מההסבה בחו"ל החל ניר לבסס בהדרגה את מעמדו כטייס מילואים בכיר בטייסת. "גלין" כפי שנקרא בפי כולם בחיל האויר, שימש כמדריך וכמוביל, תפקידים השמורים לטייסים הטובים ביותר. במערך המסוקים כולם הכירו את גלין, הוא היה שם דבר. ניר השתתף בכל הפעילויות המבצעיות של טייסת "החרב המתהפכת" ולקח חלק פעיל במבצעי בט"ש (ביטחון שוטף) שונים באיו"ש, עזה ולבנון. ב-1998 קיבל את רישיונו והיה לחבר בלשכת עורכי הדין בישראל. בשנת 2002 הקים ניר משרד בוטיק לעריכת דין, "תיק – גלעד משרד עו"ד", בשותפות עם עו"ד ארז תיק, טייס וחבר לספסל הלימודים. ניר עמד בראש מחלקת הליטיגציה של המשרד עד יום מותו. הוא הפליא להוביל תיקים בבית המשפט כשהוא זוכה להערכה עצומה בקרב לקוחותיו ואנשי המקצוע, אף אלו שעמדו מצידו השני של שולחן הדיונים. הם העריכו אותו על יושרו, חדות מחשבתו, אומץ ליבו ונועם הליכותיו. הוא הוביל את צוות המשרד להישגים משמעותיים בהתדיינויות משפטיות במגוון נושאים ערכיים, בהחלטות תקדימיות ונדירות בעלות משמעות פרקטית, והצליח בתובענות נגד רשויות וגופים ציבוריים. ארז שותפו אמר בדברי הפרידה: " יש לי מספר נחמות קטנות… העובדה שזכית לראות את פרי עמלנו ואפילו ליהנות ממנו, דבר שמילא אותך גאווה עצומה בשנתיים האחרונות… אחרי תקופת הקמה, אחרי שצלחנו תקופות מיתון, קשיים רבים, כמו גם תקופות שגשוג, בניגוד לכל הסיכויים, בהיעדר קשרים משפחתיים או אחרים, מתוך שאיפה להצליח רק מתוך התמדה בדרך, שמירה על ערכים ועבודה קשה, העמדנו ביחד עם אופיר ושאר הצוות, שכל כך שמחת להגיע בבוקר ולפגוש כל יום מחדש, משרד לתפארת… הבטחנו שניקח את הערכים של הטייסת שהיו אורח החיים של כל אחד מאיתנו ונשים אותם בתוך משרד עורכי דין". בשנת 2006 נטל ניר חלק פעיל במלחמת לבנון השניה, ובהמשך השתתף גם במבצע "עופרת יצוקה" בעזה תוך שהוא מבצע הזנקות מורכבות תחת אש. במהלך 25 שנות טיסה בחיל האוויר, ביצע ניר מאות גיחות מבצעיות, מתוכן מספר לא מבוטל של הזנקות להצלת חיי אדם, תוך סיכון חיים. ניר טס כמדריך עם רבים מצעירי הטייסת, ובדרכו הייחודית הנחיל להם את ניסיונו המבצעי העשיר. מעבר לפעילותו כטייס, ניר שימש כאחד מעמודי התווך בקרב קבוצה בכירה של אנשי מילואים, "פורום המח"טים, מג"דים, וטייסים במילואים", קבוצה אשר הובילה את המאבק הציבורי לשיפור זכויותיהם של אנשי המילואים בצה"ל. במסגרת זו, שימש ניר כאחד ממובילי ויוזמי "חוק המילואים", חוק אשר טיפל והסדיר רבות מהזכויות של אנשי המילואים. ניר היה אדם רגיש ואכפתי בצורה יוצאת דופן, כמי שאינו מוכן לחיות עם עוולות ואי צדק. הוא נלחם למען ההכרה במכונאים המוטסים כלוחמים, ואף נאבק למען הסדרת ביטוח לאנשי צוות אויר במילואים. כמו כן, שימש ניר כחבר בכמה וועדות חייליות שעסקו בתחומים שנגעו לבטיחות ומקצוענות טיסה. נוסף על כל אלה, היה ניר מרצה אורח, במשך שנים, בקורס למִנהל ספורט וניהול עמותות במכון "וינגייט", ונחשב מרצה מעולה, אהוב ומוערך מאוד. ניר התגורר עם משפחתו בהוד השרון, שם היה מעורה מאד בקרב הקהילה. בין היתר שימש בהתנדבות בתפקידים שונים כמו גזבר ויו"ר ועד ההורים בבית הספר בו למדו ילדיו. בדרכו השקטה והצנועה, הותיר ניר את חותמו גם במסגרת פעילויות אלו וזכה להערכה רבה בקרב הורי ומורי בית הספר. לצד עיסוקיו הרבים מצא גם זמן לספורט: אופניים, סקי וריצה. עם כל זאת, המשפחה תפסה את המקום הראשון בסדר העדיפויות של ניר. הוא היה בן זוג ואב נוכח בחיי רעייתו שרון וילדיו, מאיה, גיא ונעמי, אוהב ודואג, מסור ונערץ על שלושת ילדיו. באותה מידה דאג ועודד ללא הרף גם את עובדיו, את שותפיו ואת חבריו להקדיש זמן למשפחותיהם. ניר היה אדם מיוחד במינו, אוהב ואהוב, רגיש ומלא רגש. מנהיג, איש אשכולות ורב ידע, צנוע, חף מאגו, אדם שפיו וליבו שווים. תמיד מחייך ואופטימי, עם עיניים כחולות שנוגעות בנשמה. ניר בלט בשלוות נפשו וברוגע שהשרה סביבו תמיד. הוא נתן לאנשים תחושת בטחון, נגע בליבם של רבים והם החזירו לו אהבה. חבר אמיתי לעת צרה, טייס בחסד, מקצוען ובטוח. איש הגון וישר, ערכי ואכפתי, בן ואח מסור, איש של אנשים ומעל לכול חבר ואיש משפחה למופת. חותניו, אראלה וחנוך קינן, כתבו במלאות חודשיים למותו: "מכתש ענק של כאב וגעגועים… לזכור אותך מחייך, מקשיב, מלמד, אוהב, מתחשב ומייעץ עם כל כך הרבה חוכמה וסבלנות. התברכנו בך עשרים ושתיים שנה… היית לנו כבן אהוב". ארז תיק חברו ושותפו ספד לו: "… מכל האנשים הטובים שפגשתי אתה ללא ספק חוד החנית… האדם הנפלא והטוב ביותר שהכרתי מימיי… הכול, אבל הכול, רצית לשפר… הייתה לך יכולת להיות אמפתי לכל יצור חי בעולם הזה, ותמיד ידעת לתת תחושה שיש לך מקום להכיל את עַצְבּוֹ ובעיותיו של כל אדם באשר הוא, ויש לך את כל הזמן שבעולם להבין מה מציק לו כדי שתוכל באמת לראות מה אפשר לעשות למענו… מעולם לא הסכמת לרמוס מישהו או לעבור על החוק כדי להצליח, ותמיד רצית להתקדם ולהצליח רק בזכות עצמך". ביום שישי י' באלול תשע"א (9.9.2011), נפטר ניר במהלך גיבוש לוחמי הטייסת. בן ארבעים ושלוש היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ חורשים. הותיר אחריו אישה- שרון , לה היה נשוי במשך חמש עשרה שנים, שלושה ילדים- מאיה בת 13.5, גיא בן 11.5 ונעמי בת 5.5, הורים ושני אחים. "אני יודעת שהוא היה אדם מאושר, וכך גם מת.." סיפרה שרון, "לא מזמן שאלתי אותו מתי הוא חושב שהוא יגיע לשיא החיים שלו ולהגשמה עצמית, והוא אמר לי שהוא הגיע לשם כבר מזמן"
