גלעדי, שמואל
בן אריה וטובה. המשפחה היא חקלאית מחברי קיבוץ מרחביה. אשר בו נולד שמואל ביום כ' באדר א' ת"ש (29.2.1940). סיים את לימודיו בבית הספר התיכון בקיבוצו. השתייך לתנועת "הפועל" והתעניין בספורט. אהב את מלאכת הגילוף בעץ. נער נבון היה, ברוך כשרונות ובעל כושר עבודה, תפישה מהירה ורצון עז ללמוד. החל לעבוד ביעילות, בדייקנות, בגלוי יזמה, תושייה ויושר פנימי, ונכונות לתת עזרה לסובבים אותו. אחרי שסיים את לימודיו התיכוניים גויס לצה"ל בנובמבר 1959 ולאחר שירות החובה שלו הסתפח לצבא הקבע. בקרבו פעם לב טוב ורגיש, מלא אהבה למשפחתו, לקיבוצו ולחייליו אשר אהבוהו. באורח התנהגותו השרה אווירה חמה ומשפחתית במחנהו. תוך שנה אחת התמנה לפקיד ראשי בעברו את כל המבחנים בלי שלמד בקורסים ולאחר שנתיים קיבל דרגת רס"ר. נעים הליכות היה ולא מן הקופצים בראש אך יחד עם זה לא רצה שעצמיותו תטושטש. רצה להיות הוא עצמו ונאחז בעבודתו בצבא, כי נדמה היה לו ששם מצא את עצמו; בכל זאת חלם על שיבתו למשפחתו ולקיבוצו. מעולם לא דאג לעצמו כי אם לחייל הבודד ולאיש המילואים ובשל כך היה אהוב ונערץ על הכל. שבע שנים תמימות העניק שמואל מכוחותיו לצה"ל בצבא הקבע – וביום י"ד בסיון תשכ"ז (22.6.1967) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית הקברות בקיבוץ מרחביה. מפקד היחידה, במכתב התנחומים להוריו, כתב בין השאר: "שמואל התחיל את צעדיו ביחידה כחייל פשוט עד שהפך לאחד מעמודי התווך של היחידה. מפקדים ופקודים התחלפו אך שמואל נשאר כשהוא נוטל חלק רב בעיצוב פני היחידה. דמותו שרויה בכל פינה ופינה ביחידה. הוא הנו דוגמא ומופת לכל מפקד וחייל כי הוא לא רק מילא את התפקידים שהוטלו עליו אלא עשה מעל הנדרש ממנו ואף נטל על עצמו תפקידים שלא היו מחובתו לעשותם". בפינת ההנצחה לבנים שנפלו במערכות ישראל (בבית "יד לבנים" שבקיבוץ) הונצח זכרו. כן נרכש על ידי המשפחה פטיפון סטריאופוני לזכרו בשביל בית זה המשמש מקום התכנסות לנוער הלומד במוסד החינוכי. בחוברת שהוציאה המועצה האיזורית יזרעאל הועלה זכרו. לזכרו הוציא קיבוץ מרחביה חוברת הנושאת את שמו. בחוברת 53" מהם" לזכר חללי הקיבוץ הארצי במלחמת ששת הימים הוקדש עמוד לתולדותיו.
