גלעדי-קויפמן, משה

בן יעל וגדליהו, נולד ביום כ"ו באדר ב' תרפ"ז (30.3.1927) בחיפה, בן יחיד לאמו ומילדותו התחנך מחוץ לבית. היה חניך המוסד החינוכי בשפיה וראה את עתידו בחיי-הגשמה חלוציים. הוא בחר להשתלם במקצוע המסגרות, ומשסיים את חוק לימודיו במוסד היה תחילה מסגר-מתלמד באחת הסדנאות אשר במפרץ חיפה, חבר ב"נוער העובד" ושואף להתיישבות. בהיותו בן 16 הצטרף לגרעין הכשרה והיה בתל יוסף ובגבעת ברנר, עד שהחברה שלו התגבשה ויסדה את קיבוץ "משאבים" שהתנחל בחלוצה אשר בנגב. את שם משפחתו הגלותי קויפמן, החליף בימי המנדט בשם- המחתרת גלעדי, ובו היה מוכר לחבריו. החברה הצעירה שלחה אותו מיד לעבודת-כיבוש בסדום, שם עשה שנתיים ימים, כנהוג, ולא הספיק להתמסר למשק שלו אלא זמן קצר, כי בינתיים פרצה מלחמת-העצמאות, אך אהב מאוד את הנקודה שלו וראה בחזונו את עתידה כמשק מתפתח, על אף התנאים הקשים שהזמן גרמם. משה שירת מתחילת המלחמה בחטיבת הנגב של הפלמ"ח. בליל 17-18 ביולי 1948, נערך מבצע "מוות לפולש" במגמה לפרוץ את הדרך אל הנגב, כקביעת עובדה לקראת ההפוגה הקרבה. במסגרת המבצע הוטל על חטיבת הנגב לכבוש את משלטי כאוכבה וחוליקאת. ההתקפה נכשלה והכוחות נאלצו לסגת. בקרב זה נפל, ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948), יום לפני ההפוגה השנייה. עם שחרור חוליקאת נמצאה גופתו והועברה לקבר-אחים ברוחמה. ביום י"א בתמוז תש"י (26.6.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג.