גלעדי, ישראל
בן חייקה ושמואל בוטרברודט. נולד בשנת תרמ"ו (1886) בקלאראש, בסאראביה. אביו היה שוטר והנער היה רחוק מאוירה של חברה יהודית, אך התקרב ליהדות בהיותו תלמיד בעיר הפלך ואז גם התחיל להתעניין בבעיות העם היהודי במזרח אירופה. לאחר פרעות קישינוב ב-1903 היה מן המצטרפים להגנה העצמית היהודית. בשנת 1906 עלה לארץ-ישראל בגל הראשון של "העליה השניה" והיה לפועל בזכרון יעקב, שפיה וסג'רה. הוא התבלט בחריצותו ובמסירותו לעבוד למרות תנאי החיים הקשים ששררו במושבות הראשונות. מאחר שלא שכח את פרעות קישינוב לא השלים עם שמירת זרים על חיי היהודים ורכושם. ב-1907 נמנה עם יצחק בן-צבי, אלכסנדר זייד, ישראל שוחט ואחרים עם מייסדי אגודת "בר-גיורא" שממנה התפתחה אגודת "השומר" (נוסדה ב-1909). כאזור פעולה ראשון לשמירה נבחר הגליל וישראל, לאחר נסיון שמירה בזכרון יעקב, ארגן את השמירה בסג'רה, כפר תבור, מטולה ועוד מושבות בגליל. לאחר שישראל שוחט הוגלה לתורכיה היה גלעדי לראש "השומר". בתפקידו זה נתגלה כבעל אופי חזק והגיון ברזל וכשרון להפעיל בני-אדם ללא פניות. יהודים וערבים כאחד רחשו לו כבוד וחיבה ואף נהגו למנות אותו כבורר. הוא הגה רעיון להקמת כפר שומרים שימזג את רעיון עבודת האדמה והשמירה העברית ויזם וארגן את ההתיישבות ב"כפר גלעדי" שנקרא על שמו לאחר מותו. במלחמת העולם הראשונה הכפר נחרב על ידי ערבים לאחר מאסר חבריו בידי התורכים בימים שרדפו את הישוב העברי. בשנת 1918, לאחר כיבוש הארץ על ידי הבריטים, כונסה אספה של חברי האגודה בטבריה ואחריה ועידה חקלאית של פועלי הגליל בכנרת. ימים ספורים לאחר הוועידה חלה ישראל במחלה שלא קם ממנה. הוא נפטר בטבריה בכ"ז בחשוון תרע"ט (2.11.1918) והובא לקבורה בקיבוץ כנרת. עצמותיו הועברו אחר כך לקברות השומרים בכפר גלעדי. הניח אשה, בת ובן. שמו הונצח בספרים "תולדות ההגנה", "משפחת האדמה", "לוחמים וחולמים", "תדהר" וספר "השומר". קיבוץ כפר גלעדי נקרא על-שמו.
