גלעדי, זיו

בן פנינה ובנימין. נולד ביום ל' בניסן תשכ"ח (28.4.1968) ברמת השרון. זיו למד בבית-הספר היסודי 'אוסישקין', בחטיבת-הביניים 'קלמן' ובבית-הספר התיכון המקיף רמת השרון. זיו היה ילד מרהיב – חסון, זקוף ורחב כתפיים. חיוך מאיר את פניו תמיד. ילד חכם ורגיש, שנון ובעל חוש הומור. חביב וחברותי – מוקף עדת חברים וחברות. הוא היה ספורטאי מעולה ומגיל צעיר שיחק כדור-יד. זיו נמנה עם טובי השחקנים בנבחרת התיכון המקיף ובאגודת הספורט רמת השרון. באמצע חודש אוקטובר 1986 גויס זיו לשירות חובה בצה"ל. הוא החל מסלולו הצבאי ביחידות עילית: תחילה בקורס טיס ובהמשך במסלול השייטת. במסגרת יחידת השייטת, עבר טירונות חי"ר, קורס צניחה וקורס מ"כים שבסיומו הוענקה לו דרגת רב"ט. לאחר לבטים רבים החליט זיו לעזוב את מסלול השייטת. הוא הוצב בחיל-ההנדסה ונשלח לשרת בבית-הספר למ"כים, בתפקידי פיקוד והדרכה. מפקדיו של זיו המליצו מאוד שייצא לקצונה וזיו אכן התלבט האם להמשיך מסלולו הצבאי בשנה נוספת. בתקופה זו גברו האירועים הקשים ברצועת עזה ומיחידה זו יצאו לעתים קרובות לפעילויות מבצעיות באזור. במגירתו של זיו נמצא שיר, המבטא את חששותיו מפני השירות הצבאי: "המים קרים הוא אמר, המים קרים הוא חזר, וכשכדור את לבו שבר, לפתע הכל נגמר… / המים צבועים באדום, הקור התחלף בקצת חום, הזרם הלך וגבר, הוא נזרק אל נבכי העבר – / אז לקחה אותו יד נעלמת, על שפתיו יש בת-צחוק אילמת והילה של דם מדולל, בוורוד צבעה האומלל./.. המים עכשיו כבר חמים, הוא אמר וחזר וגבר, אך הנער אבד בימים, נעלם לעולם לא מוכר". ביום י"א באדר תשמ"ח (28.2.1988) נפל זיו בעת מילוי תפקידו. הוא נספה בתאונת-דרכים במהלך פעילות צבאית באזור. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. הותיר אחריו הורים ושלושה אחים – יהודה, אור ונעם. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "זיו שהה בגדוד תקופה קצרה, לאחר ששירת קודם לכן ביחידות עילית אחרות. בתקופה זו הספיק להטביע חותמו ביחידה, בלט בשקט נפשי, ביושרו ובהתנהגותו החברית. תכונות אלו בלטו במיוחד על רקע האירועים הקשים ברצועת עזה. היה ברור לי, שניתן לסמוך עליו וכי תגובותיו תהיינה שקולות ונבונות. זיו היה אדם בעל איכויות אישיות גבוהות במיוחד…"