גלעדי (גרין), אליהו (שאול)
בן רחל ומשה. נולד בשנת 1915 בטרנסילבניה. כבן למשפחה חרדית נשלח ללמוד בישיבה בעיירה סאטמר, אך התמרד, עזב את הבית והתפרנס כשוליית רצען. באותה עת הצטרף לתנועת בית"ר. כאשר גויס לצבא הרומני, לא ראה הצעיר המרדן טעם בשירותו בצבא לא-לו. הוא ערק וברח להונגריה בתקוה שימצא דרך לעלות לארץ-ישראל . בבודפסט התייצב אליהו בפני מנהיגי התנועה הרוויזיוניסטית ובעזרתם צורף לאחת הקבוצות של העליה הבלתי ליגאלית שאורגנה על ידי תנועת בית"ר. בהגיעו ארצה שינה את שמו לגלעדי והצטרף לאצ"ל. כאשר ב-1940 התפלג האצ"ל, הצטרף אליהו אל הפלג שנודע לאחר מכן כמחתרת לוחמי חרות ישראל (לח"י). פעולותיו הצטיינו בהעזה ובאומץ לב. כרבים מאנשי לח"י באותה עת, נלכד גם "שאול" (כינויו המחתרתי של אליהו), על-ידי הבולשת הבריטית ונשלח למחנה המעצר במזרע. השנים 2-1941 היו שנים קשות למחתרת לח"י הצעירה: אחדים מחבריה נרצחו על-ידי הבריטים, מרביתם נאסרו ונכלאו במחנות מעצר ובפברואר 1942 נרצח גם מחוללה ומנהיגה של לח"י אברהם שטרן ("יאיר"). בחוץ נשאר רק גרעין קטן של נאמנים. במאסר, נמנה אליהו עם קבוצת אסירי לח"י אשר – למודי נסיון – תכננו בניית מחתרת עמוקה שתוכל להתקיים ולהילחם בבריטים בתנאים הקשים של התנכרות מצד הציבור היהודי ורדיפות כוחות הביטחון הבריטיים. שני אנשי לח"י הראשונים שברחו מן הכלא הבריטי היו יצחק שמיר ואליהו גלעדי. בתקופה זו של פעילותו המחתרתית אמרו חבריו: "הוא נועז עד כדי טירוף וחיי אדם כאפס בעיניו". בתכנון ובביצוע פעולות לח"י, שבחלקן היו קשורות גם בהחרמת כספים לצורכי המחתרת, לא התחשב אליהו בקרבנות אדם, וחבריו החלו לחשוש מפני מהירות השליפה שלו. על רקע זה התעוררו סכסוכים בינו לבין מפקדי המחתרת. כאשר נדחו על-ידי הנהגת לח"י דרישותיו לפעול נגד מנהיגי היישוב, איים לבצען על דעת עצמו, והטיף לפני קבוצת לוחמים, באחד הקורסים שבהדרכתו: "אין נאמנות לאיש – הנאמנות היא לרעיון". במרדנותו, בחוסר הנכונות לקבל מרות, וברעיונותיו הפסולים לדעת המפקדים בלח"י, ראו חבריו סכנה לעצם קיום הארגון. באין – בתנאי מחתרת – מוצא אחר, דנו אותו חבריו למוות. פסק הדין אושר על ידי חברי מרכז לח"י. גזר הדין הוצא לפועל בחולות ראשון לציון, לשם הובא אליהו בתואנה כלשהי על-ידי ידידים, ושם גם נטמנה גופתו שלא נמצאה עד היום. אליהו לא נידון על-ידי חבריו בעוון בגידה – הוא היה קרבן טראגי של לחימה בתנאי מחתרת – ו38- שנה לאחר שהוצא להורג, נכלל שמו של אליהו ברשימת הנופלים במלחמות ישראל. תולדות חייו, פועלו ומותו הטראגי פורסמו בספר "תולדות ההגנה", בספר "מבוקש", בספר "חיילים אלמונים" ובעיתונים "מעריב" ו"ידיעות אחרונות". בתחקיר שנעשה בשנת 2017 נמצא שהיה לו שם נוסף- שאול. החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.
