אביהוא, בן גיטה ונחמן, נולד ביום כ"ד באב תש"ט (19.8.1949) בכפר גלעדי ועבר את כל שלבי גידולו במשק – למן הפעוטון, לרבות בית-הספר היסודי ועד לבית החינוך המשותף בכפר בלום. בילדותו הצטיין באהבה מיוחדת לבעלי חיים ולגידולם, אולם במיוחד עסק בספורט. הוא היה חבר בקבוצת "הפועל כפר-גלעדי" בענפי הכדורסל והקליעה למטרה, וכמו כן השתתף בחוג לקליעה למטרה במסגרת גדנ"ע-צפון. כילד היה אביהוא נוח ובריא, אולם רגשן גדול ודאגן. הוא ואחיו אהבו ל"שגע" את סבתא, אולם עשו זאת ברוח טובה. היא נהגה להחדיר בהם את רוח "השומר", והייתה מספרת להם הרבה על ימים עברו, והדברים נקלטו ועשו את שלהם. סיפר עליו אביו: "מה הדבר שאהב ביותר? מעניין. היו בעלי חיים ששנא אותם והיו בעלי חיים שאהב. את הכלבים השוטים, הערבים, היה רודף עד חורמה, רץ אחריהם עד להרים ויורה בהם. על הוו של הדלת, בחדר, סידר לו סל קטן והיה מתאמן בזריקת כדור לשם, שעות! איזו סבלנות! היה גם יורה במטרות נעות. זה עזר לו אחר כך בטנקים". הוסיף וסיפר אחיו: "ציד – היה אחד התחביבים האהובים עלינו. האתגר, המתח, הדינאמיות, ההצלחה – כל אלו דרבנו אותו ואותי יחד. אם קיים המושג להיות 'אח', הרי שמושג זה היה טמון במערכת היחסים שבינינו. לא כל אח מסוגל להגיע למצב כזה עם אחיו. אביהוא היה עצם מעצמותי. הוא ידע לבוא ולבקש עצה, לשאול שאלה ולשמוע, וגם אני – אם כי הייתי המבוגר בין השניים, לא באתי במבוכה בעת שהייתי זקוק לעצתו שלו. הבחור היה פתוח לשטחים רבים, עד כי לעתים הייתי מתפלא מניין לו ידע רב כל כך על דברים כה רבים. חיצוניותו החייכנית לא הסגירה זאת". אביהוא גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1967 והוצב לחיל השריון. במסגרת שירותו השלים קורס מקצועות טנק, קורס מש"קי טנקים, קורס תותחני טנקים, קורס מפקדי טנקים, קורס קצינים וקורס קציני שריון. בחוות הדעת של מפקדיו עליו נאמר: "קצין טוב, בעל יזמה, מסור לעבודה, מסור לפקודיו, שקט ושולט בעצמו גם במצבים קשים". סיפר עליו חברו, סרן בני: "אני זוכר פגשתי את אביהוא לראשונה ואנו שני טירונים. אני זוכר את סבר הפנים הרציניים תמיד, ויחד עם זה ידע מתי לצחוק, להתבדח ומתי לא לקחת דברים ללב. כבר בשדה הצטיין בירי מהיר ומדויק. תמיד היה גאה על פגיעותיו במטרה – 'ראית איך התעופפה?' היה אומר לא פעם ובפיו צחוק, אשר בא מתוך גאווה וסיפוק בעבודה. כולנו היינו ירוקים במקצוע ואביהוא היה תותחן ותיק, אשר עבד מהר ומדויק ותמיד פגע. בקורס המט"קים התבלט אביהוא כמפקד טוב, שקול, שומר לעצמו את הזכות לומר את המלה האחרונה. הוא פיקד על הטנק מתוך שיקול של תנועה ואש, עבד בדייקנות, החליף עמדות מהר וטוב, הוציא פגזים מהר ומדויק. תמיד עמד נמוך בצריח ועבד בצורה יוצאת מן הכלל. תמיד נראה רענן ונקי, על אף עבודתו הקשה. אביהוא היה מ"מ מעולה. תנועותיו בשטח היו מקסימות, הוא דילג עם הטנקים כאילו היו ברווזים באגם. הוא דאג לאנשיו בכל נושא, חייליו אהבו אותו והוא היה גאה במחלקתו". בראשית נובמבר 1970, סיים אביהוא את שירות החובה ועבר קורס טכנאי אלקטרוניקה בבית הספר "אורט" בנתניה. ידיים עדינות היו לו, שנועדו לעסוק במכניקה עדינה. כל מכשיר מסובך היה עובר אצלו טיפול מתוך ריכוז והתבוננות חודרת, ועד שלא הגיע לחקר המנגנון, לא שקט. הוא היה קשור מאוד למשק וקיים יחסים נפלאים עם בני המקום. אמרו עליו בני המשק: "היה באביהוא, אפילו בהופעתו החיצונית, משהו מעורר כבוד – בהליכתו הגאה ובראשו הזקוף. מבחור בעל חזות גברית כל כך, מצפים לעתים להתנהגות שחצנית, אבל אצל אביהוא, בניגוד לחיצוניותו, היה משהו כל כך עדין ויפה ביחסיו עם אנשיו, בצורת השיחה שלו, בכבוד שרחש לדברי איש שיחו". לימים נשא אביהוא לאישה את חברתו ניצה וכעבור זמן נולדה בתם יהודית, או ג'ודי – כפי שקראו לה. ספרה ניצה: "בערב, כשחזר מהעבודה, לא הצלחתי להעירו מהשינה העמוקה. רק שיטת 'ג'ודי' הועילה: הנחתי אותה על החזה שלו ואז התעורר בחיוך הנהדר שלו וישב לשחק עם אהובתו הקטנה". סמוך ליום הכיפורים עסק אביהוא בביצוע עבודות עפר בכבישים בטחוניים ברמת הגולן, שחיוניותם הייתה רבה. בערב יום הכיפורים היה עסוק בלימוד חומר לקראת קורס מפקדי פלוגות, שהיה צריך להשתתף בו לאחר יום הכיפורים. חברים מהקיבוץ באו לבקש אותו שיעבוד ביום כיפור בכבישים. אביהוא הכיר בדחיפות העבודה וניאות לצאת לעבודה למחרת. בדרך ראו חברי הקיבוץ את זרימת הכוחות לרמת הגולן, ובצהריים נתקבל צו הקריאה שלו. במלחמת יום הכיפורים לחם אביהוא כסמ"פ בחזית הצפון בקרבות הבלימה נגד הסורים. הוא לחם לצד הסמג"ד ועמהם מספר מועט של טנקים. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נצטוותה הפלוגה לשלוח טנקים כדי לתפוס את הגבעה החולשת על ציר הנפט ליד נפח. אביהוא עצמו יצא עם הטנקים. השטח היה קשה ללחימת בלימה והפגזת הסורים הייתה צפופה. כעבור זמן נשמעה קריאתו של אביהוא: "נפגענו, שבור ימינה!". אלה היו דבריו האחרונים. אחרי כן נפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין של כפר גלעדי, השאיר אחריו אישה ובת, אב, אם ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "אביהוא היה עדין נפש, אישיות אצילה. אהוב היה על הבריות, טוב לב ונאמן לפקודיו;" כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "אביהוא הוגדר כקצין בעל יזמה, מסור, שולט בעצמו במצבים קשים, אהוב על הכל". קיבוץ כפר גלעדי הוציא לאור ספר לזכרו, ובו מדברי חברים על דמותו.
