גלס, רפאל (רפי)

בן שושנה ושמעון-משה, נולד ביום ט"ו בחשוון תרצ"א (6.11.1930) בראשון לציון. הוא גדל בתל-אביב ולמד בתלמוד-תורה של הסתדרות החרדים ואחר-כך ב"ישיבת היישוב החדש". היה חבר ב"בני-עקיבא", באיגוד-הספורט הדתי "אליצור" וב"משמרות אליצור". בגיל 16 ביקש מאחיו הגדול להכניסו לשורות ה"הגנה" ולשאלת אחיו הסביר שלא בהשפעת תעמולה ושידולים נמשך לכך, אלא מתוך הכרת חובה לוותר על שעשועי עלומים ולהירתם למשימות קשות למען המולדת, כי מי שמשתמט מחובה זו אינו ראוי להיקרא בשם יהודי ולנשום את אוויר ארצנו. רפאל נתקבל לפלוגה דתית של הגדנ"ע ואף נשלח לקורס מ"כים של הגדנ"ע. על אף גילו הצעיר נחשבה הפעילות בגדנ"ע בעיניו כמשחק ילדים ולדרישותיו החוזרות הועבר לחי"ש ונעשה שווה למבוגרים בעומס האחריות ובקשיי המשימות. הוא ביצע במסירות את כל מה שהוטל עליו באימונים, ב"חזית הפנימית" של המאבק, בהדבקת כרוזים, בתורנות בבתי-חולים, בשמירה על מתקנים וכו'. בעצם השמחה על החלטת עצרת האו"ם על החלוקה התייצב להגן בנשק על היישוב ונחלץ בין הראשונים להגן על שכונת התקווה. רפאל היה בין הראשונים שנכנסו לשרונה אחרי צאת הבריטים ממנה. הוא שירת בפלוגה הדתית של גדודו בחטיבת "גבעתי" והשתתף בליווי שיירות לחיפה ולירושלים. בתפקיד רגם נשלח לעזרת מגיני בת ים ובסוף נשלח בין בחירי הלוחמים להגן על בן שמן הנצורה. כלפי טענות אביו שלפי דין תורה אין יוצא לצבא פחות מבן עשרים, השיב בנימוק, שאם אין היישוב רוצה להגיע לגורל יהודי הגיטאות חייב כל בחור וטוב להגן ולשכוח את גילו וכל היודע לאחוז בנשק ומבין את ההכרח שבדבר, דינו כאילו הוא כבר בן עשרים. הוא נהג למחוק מלוח השנה ערב-ערב את היום החולף, וכשנשאל למה הוא עושה זאת, השיב: יום-יום מקרב אותנו אל המדינה. רפאל נפצע בתאונה בבן שמן והוטס לבית-חולים ואחרי יומיים, ביום כ"ג באדר ב' תש"ח (3.4.1948) מת מפצעיו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.