גלס, ישראל

בנם-יחידם של שפרה ואברהם, נולד ביום י"ב בחשוון תרס"ט (6.11.1908) בעיר פודקמין, ליד ברודי, פולין. בפרוץ מלחמת-העולם הראשונה נדד עם הוריו לווינה, נפגש עם ראשוני העלייה השלישית וקלט לראשונה את רעיונות התנועה הציונית. בשובו לעירו סיים את חוק לימודיו בבית-הספר העממי ובעודו נער הצטרף ל"החלוץ המזרחי". יצא להכשרה חקלאית ועבד במטעי סלק-הסוכר. כאשר חלק מחברי הכשרתו עלו ארצה התכונן אף הוא לעלות איתם, אך בגלל התנגדות הוריו נאלץ להישאר בפולין. לאחר שנת תרפ"ט (1929) הצטרף אל חבריו שהקימו מחדש את סניף "החלוץ המזרחי" ואת תנועת "בני-עקיבא" בעירו, היה נאמן לתנועה בגולה ולערכיה, ער לכל הנעשה בארץ ובקי בכל המתרחש והמתחדש בתחומי הבניין והיצירה. בשנים תרצ"ג-תרצ"ד 34)-1933) יצא שוב להכשרה בקיבוצי "החלוץ המזרחי" בבז'ז'ני-פוטוטורי ובקריסטינופול. בחורף שנת 1938 עלה ארצה לאחר מאבק קשה עם הוריו, שניסו למונעו מכך. בבואו ארצה הצטרף מיד ל"קבוצת אברהם" אשר בכפר פינס, עבד בפרדס, בכביש ובמשקי החקלאים בגבעת עדה, חדרה וכפר הרא"ה. הגזירות על העלייה בימי שלטון המנדט הפרידו בינו לבין חברתו אשר נשארה בגולה ובפרוץ מלחמת-העולם השנייה ברחה מפני הגרמנים לרוסיה. פירוד זה גרם לישראל סבל רב אשר נשא אותו בדומיה. כשעלתה הקבוצה להתיישבות בהרי חברון היה מראשוני המתיישבים בכפר עציון. רוב הזמן שימש כנוטר ולסירוגין עבד בייעור ובבניין ובשאר ענפי המשק. בחודש סיוון תש"ז הגיעה חברתו ממחנות הפליטים בגרמניה והשניים נישאו. הוריו ושאר בני המשפחה בגולה נרצחו. בהתקפה האחרונה של כוחות הלגיון וערבים מקומיים היה בעמדה קדמית ליד שער כפר עציון. סמוך לפריצת שריוני האויב לכפר נפצע ונפל עם שאר המגינים ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.