גלנץ, ארתור- יהודה

ארתור, בן רוזה וזלטן, נולד ביום ב' בחשון תשי"ד (11.10.1953) ברומניה. באוקטובר 1960, כשהיה כבן שבע, עלה יחד עם משפחתו ארצה. המשפחה בחרה להתיישב בקרית ים ליד חיפה וכאן השלים ארתור את לימודיו בבית-הספר היסודי "סיני". אחרי כן המשיך ולמד במשך שנתיים בבית-הספר התיכון המקיף ע"ש רודמן, במגמה של חשמלאות. לבסוף סיים את לימודיו בפנימייה הצבאית של חיל החימוש. ארתור הצליח להשתלב במהירות במולדתו החדשה והתאקלם בקלות בחברת בני גילו בארץ. חודשים ספורים בלבד לאחר עלייתו ארצה כבר מצא עצמו בכיתה א', מתמודד עם שפה זרה וקשה ועם חברה חדשה. למרות הקשיים האובייקטיביים, לא פיגר בלימודיו והצליח גם בלימוד העברית וגם בלימוד חומר הלימודים הרגיל. כיוון שהיה בעל מזג נוח וניחן בחוש הומור מפותח, התחבב במהירות על חבריו לכיתה וזכה לעזרה מהם, בכל פעם שנתקל בקשיים. במרוצת הזמן כבש לו מקום מרכזי בכיתה ובשכונה, ולא הייתה מסיבה או אירוע חברתי שלא הוזמן אליהם. רבים מידידיו אהבו לבלות אתו והבית היה תמיד מלא מבקרים. ארתור ידע כיצד להשרות אווירה טובה בין האנשים. פגישות-הרעים, שהיה עורך על הדשא ליד הבית היו תמיד מלאות שמחה ועליזות, וקולות-הצחוק והזמרה נמשכו עד לשעות הקטנות של הלילה. יחסים מיוחדים במינם שררו בין ארתור לבין הוריו ואחותו. הוא היה בן מסור ונאמן, התעניין בכל המתרחש בבית ושיתף את הוריו בכל העובר עליו. לאחותו אסתר, היה הידיד האינטימי והקרוב ביותר. אסתר נהגה להתייעץ אתו בבעיותיה והוא היה דואג לה, יוצא אתה למסיבות ושומר עליה. כשלמד בכיתה השישית בבית הספר התיכון, החליט ארתור שהוא רוצה להמשיך בפנימייה הצבאית של חיל החימוש. הוא עמד בהצלחה בבחינות הקבלה לפנימייה והחל לומד במגמה למכונאות רכב. גם כאן רכש לו במהירות חברים רבים וכיוון שעתה למד מקצוע, שבחר בעצמו, הצטיין בלימודיו והיה בין התלמידים הטובים בכיתתו. כשהגיע מועד שירותו בצה"ל, הייתה דרכו סלולה לפניו. ארתור גויס לצה"ל במחצית ספטמבר 1971 והוצב לחיל החימוש. לאחר שסיים את אימוני הטירונות, המשיך והשתלם כמכונאי טנקים. בתום הקורס המקצועי הוצב לאחת מיחידות השדה של החיל. בצבא התגלה כעובד חרוץ ומסור לעבודתו. הוא התייחס ברצינות רבה אל עבודתו בסדנא הגדודית וניצל את שעות העבודה במלואן. פעמים רבות היה נשאר אחרי שעות העבודה, להשלים תיקונים בטנקים, שנועדו להם משימות למחרת היום. הוא הבין את האחריות המוטלת עליו בשמירה על תקינותם של כלי הרכב הקרביים. בשעות הפנאי אהב "לעשות שמח". תמיד היה שמור אצלו בקבוק משקה שממנו כיבד את כל "החברה". בהיותו בצבא, רחוק מהבית, דאג במיוחד לשלוותם של הוריו והיה שולח להם מכתבים כמעט מדי יום ביומו. תמיד מצא לו זמן פנוי לכתוב הביתה, כדי לשמור על רציפות הקשר ולשכך בכך את דאגותיהם של הוריו. מפקדיו היו מרוצים מעבודתו וגאים בהישגי הסדנא, שרבים מהם נזקפו לזכותו. כתב עליו מפקדו הישיר: "ארתור מילא את המוטל עליו במסירות ובהקרבה. הוטלו עליו תפקידים אחראיים ביותר במסגרת תפקידו והוא ביצע אותם בהצטיינות. ארתור היה חביב על מפקדיו ושימש דוגמא בהתנהגותו ובמסירותו". במלחמת יום הכיפורים השתתף ארתור בקרבות הבלימה בסיני ואחר-כך בקרבות הפריצה אל הגדה המערבית של תעלת סואץ. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973), בעת חציית התעלה על אחד הגשרים שהקים צה"ל, נפגע בהפגזה ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל ראשון.