גלנדואר, עקיבא

בן פרל ויהושע-מנחם, נצר למשפחת רבנים. נולד ביום ד' בכסלו תרפ"ה (1.12.1924) בעיר טאב, הונגריה. רכש השכלה בבית-ספר עממי ובהשתלמות פרטית, אך עיקר לימודיו היה בתורה ב"חדרים" וב"ישיבות". עם השתלטות הנאצים על הונגריה חזר מה"ישיבה" הביתה להיות עם הוריו בעת צרה. כשדיבר אביו, תחת הרושם של השואה הקרובה, בשבח המיתה על קידוש השם, הביע עקיבא את רצונו "לחיות על קידוש השם". האם ושאר הילדים והאחות הבכורה עם ילדיה נשלחו למחנה אושוויץ ונרצחו שם. האב ועקיבא הופרדו זה מזה ונשלחו למחנות-עבודה שונים של הצבא ההונגרי. אחרי כשנה וחצי ברח עקיבא מהמחנה, התחפש ל"ארי" ועבד במסגריה של נוצרי עד בוא הצבא הרוסי. בימים הקשים ההם קנה לו ידיעה במסגרות ובחשמלאות, שנטה אליהן מילדותו. מבודפשט עבר למחנות הפליטים בגרמניה כדי לעלות משם ארצה. המשיך את נדודיו כ"עקור" בלי ניירות לבלגיה והצטרף שם לחוות-הכשרה של ברית חלוצים דתיים, עבד בעבודות המשק והתמסר להוראת עברית, תורה, תלמוד וידיעת ארץ-ישראל לחבריו. בהכשרה מצא את חברתו-בחיים, ובחתונתם, באלול תש"ה, השתתפו חיילים מהבריגדה היהודית ומהיהודים שבצבא האמריקני. בראשית תש"ו הגיע הזוג ארצה ברשיון-עלייה והצטרף לכפר עציון. תחילה עבד עקיבא בייעור ובעבודות שונות אחרות, אחר-כך במסגריה ובחשמליה ולבסוף היה מהאחראים בעבודה במכונה לגריסת החצץ. באמצעות קריאת ספרים השתלם במיכניקה ולרגל הצלחתו בבחינה אושר להישלח – לכשיגיע תורו – להשתלמות בקורס עיוני למיכניקה עדינה, שקיימו משקי גוש עציון ליד האוניברסיטה. עקיבא הסתגל לחיים הקיבוציים, מצא לו חוג חברים לדעה ולשאיפות וקהל משתתפים בשיעורי תלמוד שהורה יום-יום בהשכמה לפני התפילה בציבור. משנודע לו שאביו ניצל מהתופת ונותר בחיים, החיש לו עזרה והצליח להעלותו לארץ-ישראל ולארחו תחילה בקיבוץ, אך משניסה האב למושכו אחריו לחיים עירוניים בירושלים, לא נענה עקיבא לשידוליו. מראשית בואו לארץ השתתף באימוני ה"הגנה" וכשהחלה תקופת המצור על הגוש נשארו אישתו שהיתה בהריון ובנו בכורו בירושלים, שאליה נסעו לרגל מחלת הילד. את בנו השני, שנולד בירושלים, לא זכה לראות. בחודשי המצור על גוש עציון התמסר במיוחד לענייני קשר. התקין מנגנון-אזעקה-וקשר ואחר-כך גם רשת טלפון-שדה בין המפקדה ובין היישובים, העמדות והמשלטים, ואף תחת מטר אש האויב היה הולך לתקן קווים שנותקו. התמיד עד הרגע האחרון באמונתו בישועת ה', ובערב פסח תש"ח השתתף בסיום מסכת במקום בנו הבכור. גם ביום שלפני האחרון תיקן את קו הטלפון בין המפקדה למנזר הרוסי, בעת ההתקפה הגדולה. נחשב כאבוד עד שנמצא בערב, ותוך כדי שמחת חבריו על שובו חי נשלח לחלק קש ונפט לעמדות הקיצוניות, לצורכי איתות למטוסים שעתידים היו לבוא ולהצניח תחמושת. ביום המחרת, ד' באייר תש"ח (13.5.1948), בפרוץ שריוני הלגיון למרכז הכפר, הצליח לחמוק החוצה עם כמה חברים ולהגיע לחורשת "שיר השירים" ושם נרצחו. ביום כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949) הובא יחד עם שאר חללי הגוש למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.