גלמן, מאיר
נולד בשנת 1924 בעיר בריצ'ני, בסרביה, שהיתה שייכת אז לרומניה. הוא למד בבית-ספר עממי ותיכון וידע גם קצת עברית. כשחזר השלטון הרוסי לבסרביה בשנת 1940 והוריו הסתגלו לתנאי החיים החדשים, הסתגל גם מאיר לשיטת-הלימוד החדשה והצטיין בבית-ספרו. כשהצטרפה רומניה לגרמניה במלחמה נגד רוסיה וצבאותיהן פלשו לבסרביה, נשלח עם יתר היהודים שלא נרצחו למחנות עבודת-כפייה בטרנסניסטריה. שם קשר עם שלושה נערים אחרים ברית-אחווה לחיים ולמוות. יחד ניסו לברוח לרומניה. אחד מהם נהרג והשלושה הצליחו להגיע ולהבטיח את חייהם ולחמם בעבודה שחורה בשירות הצבא הרומני. אחרי פרישת רומניה מהברית עם הנאצים וממערכות-המלחמה ניסה מאיר לחפש את עקבות הוריו באוקראינה ולבסוף החליט להצטרף עם שני חבריו לשיירה של יתומי טרנסניסטריה שהועלו ארצה בסוף שנת 1944 במסגרת "עליית-הנוער" בעזרת "הצלב האדום". במחנה עתלית הפרידו בין השלושה. מאיר ואחד מחבריו נשלחו לחינוך ולהכשרה בבתי איכרים בכפר יהושע, והשלישי נשלח למקום אחר. בינתיים התאקלמו השניים בחיי החברה והעבודה בכפר יהושע, וכשקיבלו את הסכמת מרכז "עליית-הנוער" לרכז את שלושתם יחד, שוב לא רצו לעזוב את המשפחות שנתקבלו אליהן. אחרי שתי שנות-הכשרה צורף הגרעין מכפר יהושע לארגון "היוגב" ונשלח להכשרה ולהתנחלות בבית אשל שבנגב. בגלל קשיי ההתמזגות עם החלק השני של החבורה עזבו רוב חברי הגרעין את המקום ומאיר חזר לעבודה בכפר יהושע. בחודש דצמבר 1947 התגייס עם בני הכפר לחטיבת "גולני" והשתתף בקרבות משמר העמק ועמק הירדן. ב-6.5.1948 פשט כוח מהחטיבה על הכפר ערב א-זבח שליד בית קשת, השתלט עליו ופוצץ חלק מבתיו. התארגנות הכוח לנסיגה השתהתה ותוך כדי כך פתחו הערבים בהתקפת-נגד. בנסיגה הקשה נפלו רבים מהלוחמים, וביניהם מאיר, שנפל תוך כדי הגשת עזרה לחבר פצוע, ביום כ"ז בניסן תש"ח (6.5.1948). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות בבית-קשת.
