גליק, יובל

בן רחל וראובן. נולד ביום א' בסיוון תשכ"ט (18.5.1969) בקרית גת להורים יוצאי קיבוץ נחשולים, מראשוני העיר. למד בבית-הספר היסודי 'שפרינצק' בקרית-גת. אחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון 'רוגוזין' שבמקום במגמה העיונית-אלקטרונית. מילדותו התגלה יובל בייחודו. הוא לא רצה לשמוע סיפורי שינה מקובלים, כגון כיפה אדומה או שירי ילדים. אביו היה מזין אותו בסיפורים על מחזור הדם, המוח הכוכבים וכדור הארץ. אביו עוד הספיק לחגוג עימו את יום הולדתו התשיעי, אחרי-כן חש ברע ונפטר באופן פתאומי. יובל לא דיבר על יתמותו עם אחרים, ואמו השתדלה לגדלו באופן שאינו יוצא דופן, אך יחד עם זאת השקיעה מחשבה רבה בגידולו. היו ליובל תחומי התעניינות שהתחלפו מדי פעם: מכיתה ג' התחיל אצלו תחביב הטיולים ואוסף האבנים. עוד היה לו אוסף נדיר של תקליטים וקלטות. הוא התמצא במוסיקה, מקלסית ועד רוק כבד. הוא התעניין במדע בדיוני ובצלילה. מורתו סגנית מנהלת בית-הספר 'רוגוזין', יעל פסח, מתארת אותו: "יובל היה משהו מיוחד במינו. הוא היה חבר טוב, תלמיד טוב. יושב-ראש מועצת התלמידים כבר בכיתה י"א, מדריך במגן-דוד-אדום בהתנדבות, פעיל ומדריך בחוג לסיירות וידיעת הארץ, טייל בלב ונפש. ילד שכולם אהבו". "כל השנים הרבה יובל לצלם. ילדות בדואיות, נופי בראשית בדרום הארץ, שקיעות, הכול צולם בעין אוהבת ורגישה. חדרו של יובל היה בית ועד קבוע לחבריו. כך הם כתבו עליו בספר המחזור בבית-הספר התיכון: "תמים הוא למראה וטייס לעתיד, מקווה הוא שיהיה סוחר ממולח. מפיל כל אחד בפח, אך בסך-הכול הוא בחור די מוצלח". אכן, מאז היותו ילד הודיע יובל שהוא רוצה להיות טייס ואמנם זכה להגשים את משאלתו, לפני שגויס לצה"ל עוד הספיק לטייל בארצות-הברית מחוף אל חוף במשך כחצי שנה. יובל גויס לצה"ל בראשית פברואר 1988 והתנדב לחיל-האוויר. הוא סיים בהצלחה את קורס-הטיס כטייס קרב. בהערכות מפקדיו, המצויות בתיקו האישי, נאמר: "קצין טוב מאוד. מפעיל את ראשו. נכנס לדברים חדשים ללא חשש ומבצע היטב. בזמנו החופשי התנדב לחנוך נער מערד. בולט לטובה כאדם, כקצין וכממלא תפקיד לאורך כל דרכו". ביום כ"א באייר תשנ"א (5.5.1991) נפל יובל בעת מילוי תפקידו בצפון הארץ והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-גת. השאיר אחריו אם ושתי אחיות – רותי ורוני. הוא הועלה לדרגת סרן לאחר המוות. כן קיבל תעודת הוקרה וכבוד על שירותו בקבע. בדברי הספד על קברו אמר מפקדו: "אתמול פגשנו אותך, יובל, מחייך כרגיל ומוכן לקחת משימות נוספות על כתפיך הרחבות. יובל, דווקא אתה, שהיית הסמן הימני שבחבורה, בכל חבורה – בכיתה, בטייסת ובקבוצה, אתה שהיית דמות שכולנו, ותיקים כצעירים, ניסינו לדמות לה, דווקא אתה נלקחת מאיתנו לקראת אביבך העשרים-ושניים. אמש שפכה לנו רחל אמך מעט אור על אותו קשר עתיק ומיוחד שיש לך עם אבני היסוד של חיל-האוויר – ג'ו אלון. ג'ו אלון הראה לנו את הדרך והיה מפקדו הראשון של בסיסנו – חצרים. בן דודו של ג'ו אלון היה אביך, ראובן, שממנו התייתמת לפני כשלוש-עשרה שנים. אביך, שהיה לך חבר ומחנך, ממנו למדת את אהבת הארץ והאנשים, השאירך לבדך עם רחל אמך. שניכם המשכתם דרך מופלאה זו, ואילו אתה בצניעותך הרבה הסתרת מאיתנו קשר מופלא זה". אמו של יובל ומשרד הביטחון הוציאו לאור ספר לזכרו, 'לכל אדם', ובו 136 תצלומים מעזבונו.