גליקסון, מרדכי (מומה)

בנם-יחידם של ישע ויעקב, נולד ביום כ"ג באלול תרפ"ז (20.9.1927) בתל-אביב. אחרי סיום לימודיו בבית-הספר "תל-נורדוי", החל, לפי בחירתו ללמוד חשמלאות בבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין, באומרו "יש לנו די כוחות אינטלקטואליים, רופאים, מהנדסים – דרושים לנו אנשי עבודה!". בשנת 1944 סיים את בית- הספר והתחיל לעבוד במקצועו, בהיותו פעיל בו בזמן ב"הגנה", אליה הצטרף בגיל 13. סיים קורס מ"כים ועסק בהדרכה, ובשנת 1946 מילא תפקיד של מ"מ. מרדכי התנסה בייסורי מאסר וחקירות הבולשת הבריטית. בעבודתו בעיר ובהתנדבותו לשירות הביטחון לא ראה תרומה מספקת לבניין המולדת. הוא תבע מעצמו יותר והחליט לצאת לקיבוץ מעוז חיים. היה מהראשונים שדרשו ללכת להשלמת משק בית הערבה. משפרצה מלחמת-העצמאות סירב לנצל את זכותו כבן יחיד כדי להשתחרר מפעולות קרביות. בבית הערבה היה החבלן היחיד אשר ידע והכיר את שדה המוקשים ולרגל הדחיפות בשעת פינוי המקום הוטל עליו לטהר בלילה את שדה המוקשים. עיני כל הקיבוץ היו אותה שעה נשואות לשדה והוא, תודות לקור-רוחו ודייקנותו, ביצע לבדו את המשימה בהצלחה. למחרת, עם סילוק חומרי-הנפץ שנצטברו, התפוצץ שק נפצים אצל שני חברים והם נפצעו. השאר פחדו להוסיף ולטפל בחומר מסוכן זה ורק מרדכי הוסיף לטפל בו עד שהשלים את ביעורו. בסדום, אשר לשם עבר עם חבריו, עסק בעבודות ביצורים וחבלה והשתתף כמ"כ בניסיון לכבוש את הכפר ספיה בשטח עבר-הירדן. נפצע בידו מהתפוצצות ואחרי ימים אחדים, ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948), נשלח הביתה במטוס לחופשת- הבראה. בגלל הפצצה על שדה דב בתל-אביב נאלץ הטייס לבצע נחיתת-אונס בקרבת נבי רובין ואחד החברים נפצע. לפקודתו נשארו הוא וחבריו עם הפצוע ורק שניים נשלחו להביא עזרה, ושם נרצחו כולם על-ידי בדווים. מרדכי הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. חבריו מבית הערבה הוציאו חוברת לזכרו. הוריו הוציאו לאור את הספר "מרדכי – יד לזכרו" (תל-אביב, תש"י) והקימו מלגה על שמו בבית-הספר "תל-נורדוי".