גלין, מיקי (רמי)

בן חנה וצבי. נולד ביום א' באייר תשמ"ח (18.4.1988) בתל אביב. אח למתן. גדל והתחנך בעיר הולדתו, בבית הספר היסודי מגן ובבית הספר התיכון הקהילתי על שם ליידי דיוויס. מיקי היה נער של החבר'ה. הוא נמנה עם חבורה אמיצה וחזקה של בחורי חמד – "חבורת התשעה" – כפי שכונו, אשר בילו יחד שעות וימים במהלך ימי בית הספר העליזים. הקשר המיוחד שנוצר בין החברים נשמר גם בתקופת הצבא, ובסופי השבוע ניסו למצות עד תום את שעות החופש שהוקצבו להם, עד לחזרתם כל אחד ליחידתו ולבסיסו בבוקר יום ראשון. ב-15.10.2006 התגייס מיקי ליחידת "תיאום פעולות הממשלה בשטחים". לאחר הטירונות עבר קורס מש"קים (מפקדים שאינם קצינים) ביחידה ושובץ כמש"ק תיאום וקישור בענף ארב"ל (ארגונים בין-לאומיים) שבמינהל האזרחי. חודש בלבד מרגע שהחל למלא תפקיד זה הגשים מיקי את חלומו – עיסוק בתקשורת – ומונה לעוזרו של דובר המינהל האזרחי. כבר כתלמיד תיכון התעניין מיקי באקטואליה ובנעשה בעולם; בימי נערותו סיקר אירועי ספורט וכתב ביקורות סרטים לעיתונות ולאינטרנט, והיה זה אך טבעי כי יעסוק בסיקור ובדוברות גם במינהל האזרחי. עם מינויו כעוזר דובר המינהל, עבר מיקי הכשרה כמש"ק דוברות ביחידת דובר צה"ל והחל לענות לפניות הציבור ולדברר אירועים במינהל האזרחי וביהודה ושומרון. את כל משימותיו ביצע ברצינות, ביסודיות ובמקצועיות, וזכה להערכה רבה מעמיתיו בצבא ובאזרחות. כעבור שנה וחצי, משלא נמצא מחליף לדובר המינהל שסיים את תפקידו, מונה מיקי לממלא מקומו, תפקיד שמאייש קצין בדרגת סרן. מיקי הסתגל במהירות לשינוי מתפקיד מש"ק לתפקיד הדובר הראשי, למד את רזי המקצוע, והמינוי הזמני הפך לקבוע. מספר מפקדו על הרושם שהותיר מיקי במפגשם הראשון, ועל התהליך המשמעותי שעבר: "מיקי, לפני שנתיים ושלושה חודשים נכנסת ללשכתי, חייל ביישן, הססן, חדור מוטיבציה ורצון עז. חלפה שנה, ואתה, הילד הביישן, מגלה יכולות אישיות גבוהות, ביטחון עצמי ובגרות, אז מה הפלא שלאחר כשנה החלטתי למנותך כממלא מקום דובר המינהל האזרחי, תפקיד המיועד לקצינים. לאחר שבועות קצרים כממלא מקום קצרת שבחים מכל גורם שעבד עמך: בפיקוד, במתפ"ש [מתאם פעולות הממשלה בשטחים], באוגדה, בחטיבות, בקרב אנשי התקשורת, ומכאן הדרך למינויך כדובר המינהל האזרחי הייתה קצרה." במהלך שירותו יצר מיקי קשרי עבודה מצוינים עם עיתונאים ועם הגורמים הצה"ליים שמולם עבד. כדובר, הצליח לקדם את מערך הדוברות במינהל האזרחי ולהשאירו בכותרות. כאות הערכה על פועלו קיבל מיקי, ביום העצמאות השישים ואחד למדינת ישראל, אות הצטיינות מראש המינהל האזרחי. ביום ט"ז באייר תשס"ט (10.5.2009), אור ליום ראשון, בעת שחזר מבילוי עם חבריו, נהרג מיקי בתאונת דרכים מחרידה שאירעה בנתיבי איילון, סמוך למחלף קק"ל. עמו נהרג חברו הטוב, סמל-ראשון בר לייכטר. שני חברים נוספים נפצעו. מיקי, בן עשרים ואחת בנופלו, הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול. נפרד ממנו מפקדו, תת-אלוף יואב (פולי) מרדכי: "מיקי, במסירות אין קץ, בנועם הליכות, במקצועיות שרק מעטים ידעו להפגין, גרמת לכולנו לשכוח שחסר לנו קצין. והרי אתה היית מקור גאוותי שהדרגות לא חשובות ושחייל נחוש ואיכותי יכול למלא תפקיד של קצין, כי השמים הם הגבול. מאז שחצית את דלת הלשכה ונפגשו דרכינו, הפכת לדובר וליועץ יעיל ופעיל שמפתיע ביוזמותיו וברעיונותיו. דמותך התמירה עם העיניים הבורקות והחיוך הנערי רק הוסיפו לסוד קסמך, אותו הקסם שליווה תמיד את שעשית, אותו קסם וחיוך ביישני שגרם לכולנו לאהוב אותך כל כך. … זכרך מלווה אותנו, החיוך והצחוק המתגלגל ימשיכו ויעלו במסדרונות היחידה. אתה משאיר לנו מורשת מפוארת של מוטיבציה, הצטיינות ועשייה ללא לאות, ואנו ננציח זאת ונמשיך בדרכך. בשם צה"ל, תיאום פעולות הממשלה בשטחים והמינהל האזרחי, על כלל מפקדיו, חייליו, עובדיו וחבריך לשירות – אני מצדיע לך. יהי זכרך ברוך." מיקי השאיר אחריו הורים, אח, שתי סבתות וחברים רבים שאוהבים אותו. "הוא היה שנון וחכם וחלם להיות עיתונאי," סיפר ניר לשם, אחד החברים; "ילד מופלא, צפינו לו גדולות ונצורות," הוסיפה מנהלת בית הספר "ליידי דיוויס", שרה הלפרין. עם היוודע דבר האסון התקבלו בבית המשפחה מאות שיחות טלפון מעמיתיו של מיקי – עיתונאים מרשתות זרות ומרשתות ערביות, פלסטינים שעבדו עמו, ורבים אחרים. סיפר אביו: "הוא הכיר כל שביל וסמטה ביהודה ושומרון. הוא ראה בהסברת מה שאנו עושים שם צורך לאומי שהעסיק אותו עשרים וארבע שעות ביממה." העיתונות הכתובה והאלקטרונית סיקרה בהרחבה את התאונה הקשה שאירעה בתקופה שבה הגיע הקטל בדרכים לשיא. באתרי החדשות שבאינטרנט נכתבו תגובות רבות של גולשים שהביעו את זעזועם מהאסון שהתרחש, ושהעלו קווים לדמותם של שני החברים שנספו. "מיקי – פרח אמיתי שנקטף"; "אין הרבה כמו מיקי"; "שפיץ"; "מוכשר באופן יוצא דופן"; "בחור מדהים שתמיד עזר לזולת"; ועוד ועוד. במלאות שלושים יום לנפילתם, קיים בית הספר "ליידי דיוויס" ערב לזכרם של מיקי ובר. חברם, יוני, הקריא דברים מרגשים שכתב המביעים את ההלם, הכאב וחוסר האונים שחשים החברים וכלל קהילת בית הספר אל מול הטרגדיה. הדברים צולמו ומופיעים באינטרנט, בכתובת: http://www.youtube.com/watch?v=3Ioz2MCxUMc. באותו מעמד הקריא אביו של מיקי את הקטע "שהבן שלך אומר לך", על רקע מצגת שהכין. המצגת אף היא הועלתה לאינטרנט ומופיעה בכתובת: http://www.slideshare.net/guest1fdd99/messer. לזכרם של מיקי ובר ולהנצחתם הוקם אתר אינטרנט, מעין אנדרטה וירטואלית. האתר כולל תמונות, פורום פתוח, וקישורים לכתבות ולאתרים. כתב עידו, מקים האתר: "מיקי וחבורתו תמיד הצטיירו בעיניי מוקפים באיזו הילה קורנת של חיות, שמחת חיים, אהבה וחום. אני מאמין שרוחם תמשיך ללוות אותנו בכל מקום, בראש ובלב, על ידי הנצחת הזיכרונות. כל אחד מאיתנו נושא זיכרונות מסוימים ממיקי ובר, שמלווים בפרספקטיבה אישית. מהרגע שמאגדים באתר אינטרנט את שלל הזכרונות, יוצרים מעין פסיפס של דמותם על כל רבדיה, במיוחד לאור העובדה שמיקי ובר היוו ומהווים חלק מנוף חייהם של אנשים רבים ממגוון רחב של מגזרים, חבורות וקבוצות … עלינו לשתף בזיכרונותינו על מנת ליצור עדות של התמונה הכוללת של חייהם, צביונם ומורשתם. … דרך אסופת הסיפורים על אודותיהם יוכלו גם כל אלה שלא זכו להכיר את מיקי ובר להתוודע אל דמותם ואל הרוח הטובה שנשבה בקרבם. בנוסף, מובן מאליו שעצם הפצת הסיפור, יהווה חלק בהעלאת המודעות לגבי הסכנה שבתאונות הדרכים." כתובת האתר: http://www.2all.co.il/Web/Sites/mikiandbar/DEFAULT.asp. שיר לזכרם של מיקי ובר שכתב עמרי קדם: "תמיד פחדתי להתנתק / שלא אוכל לדבר יותר, להיחנק / ופחד הוא טוב, פחד הוא רע / נמאס לי כבר מלשחק // תמיד רציתי להתפרק / שהכעס יפרוץ והעצב ישתנק / כל הרגשות יצאו לעולם / והשמחה תהפנט // ויום אחד אני אראה אתכם מולי / זה יהיה אמיתי / נשב ונדבר על הדברים / שדיברנו לפני שעזבתם אותי / ויום אחד אני אראה אתכם מולי / זה יהיה אמיתי / ביום הזה אני אחזור להיות אני // תמיד חשבתי שאסתדר / יושב בשקט שהבכי ייגמר / ואם לדמעה משקל של מילה / אני לא אפסיק לדבר…"