גלילי, נטלי

בת רחל ודניאל. נולדה ביום כ"ו באב תשל"ו (22.8.1976) במושב עזריקם, בת למשפחה בת ארבעה ילדים. נטלי היתה ילדה יפה וחייכנית. את לימודיה החלה בבית-הספר היסודי "רגבים" במושב אמונים הסמוך, ובחטיבת הביניים ובתיכון למדה בבית-הספר התיכון בבאר טוביה. בשני בתי הספר, בכל שנות לימודיה, היתה נטלי תלמידה טובה, מקובלת ואהובה בחברה, מעורבת ופעילה. בכיתה י' התגייסה להדרכה בתנועת המושבים ובכיתות י"א-י"ב התנדבה לפעול במגן דוד אדום בקרית מלאכי, ומצאה סיפוק רב בהגשת עזרה ראשונה. נטלי היתה ספורטאית טובה, תמיד מלאת אנרגיה וחדוות חיים, צחקנית וקולנית, אהובה על חברותיה ומחוזרת על ידי הבנים. כשם שאהבה להתפנק וליהנות ממנעמי החיים, כך שמחה גם לתת יד, להירתם לעזרה, ליזום ולארגן פעילויות שונות. לאחר תום לימודיה עבדה תקופת מה באילת, ובפברואר 1995 התגייסה לצה"ל, ועם סיום הטירונות נשלחה לשרת כנהגת בבית-הספר למקצועות התעופה של חיל האוויר, בבסיס "עובדה". תוך זמן קצר התחבבה על מפקדיה וחבריה, בזכות חריצותה ומסירותה לתפקיד, נכונותה להתגייס ולעזור, ובזכות המרץ ושמחת החיים שמעולם לא עזבוה. ביום י"ז בסיוון תשנ"ו (4.6.1996), נפלה נטלי בעת מילוי תפקידה, בתאונת דרכים בבסיס בו שירתה. השאירה הורים, אחות – לימור ושני אחים – רונן וגילי. הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בכפר ורבורג. בת עשרים היתה בנופלה. סגן אלוף יואב, מפקד היחידה בה שירתה נטלי, כתב: "מי כמוה ידע 'לסובב' את אנשי הסדנאות והבוחנים, כך שכל רכב שהביאה זכה לטיפול הטוב ביותר בזמן הקצר ביותר. את נטלי לא ניתן היה לפספס בצחוקה, בקריאותיה ובקולה המתגלגל במסדרונות המפקדה או הקשר. היא תמיד ידעה לעזור כשנדרש, ויעידו על כך החברים הרבים כל כך שרכשה בבסיס במהלך שירותה. קשה לתמצת במספר שורות את החלל שנטלי הותירה בנו, את ההתחבטויות שלה, הפחדים שלה, השמחות והאהבות, שבכולן שיתפה אותנו. אם יש בכך נחמה, נזכיר, כי מותה, כמו חייה, היו קצרים ומלאי עוצמה". משפחתה הוציאה ספר לזכרה.