גליימר, ראובן

בן יהודית (אידה) וצבי. נולד ביום ב' באדר תשי"ג (17.2.1953) בחיפה. בעודו רך בשנים העתיקה המשפחה את מגוריה לכפר לימן. ראובן למד בבית-הספר היסודי במושב בצת והמשיך את לימודיו התיכוניים בכפר-הנוער 'נעורים', במגמת ציוד מיכני הנדסי. ראובן עסק בספורט והיה חובב צלילה. הוא גויס לשירות סדיר בחודש אוגוסט 1970 והוצב לשרת בחיל-ההנדסה. סיים את שירותו הסדיר באוגוסט 1973 והתגייס לשירות הקבע עם פרוץ מלחמת יום-הכיפורים. באוקטובר 1977 נשא את שושי לאישה. השניים השתכנו בטבריה ולאחר-מכן הקימו את ביתם בקצרין שבגולן. כעבור ארבע שנים שבו בני הזוג לכפר לימן וכאן נולדה בתם הבכורה – רעות. במהלך שירותו בצבא הקבע הגיע לדרגת רב-סמל-בכיר. ראובן היה ער לצורכיהם ומצוקותיהם של פקודיו, ביניהם חיילים בודדים ו'נערי רפול'. הוא נהג לאסוף אותם לביתו ולטפל בהם אישית, כמו גם במסגרת הצבאית. באותה מידה היה בן מסור להוריו ועזר להם בעבודות המשק בשעות הפנאי המעטות שעמדו לרשותו. היה בכוונתו לסיים את השירות בצבא הקבע ולהתבסס בעבודה החקלאית במושב במשק משלו. אולם תוכניותיו לא זכו למימוש. ראובן נפל בעת מילוי תפקידו ביום ז' בכסלו תשמ"ז (9.12.1986) בתאונת-דרכים בצומת עמיעד והובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בנהריה. הניח רעיה, בת – רעות, הורים – צבי ויהודית, ושני אחים – יצחק ופבי. בתו רביד נולדה לאחר מותו. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו על התפקיד הבכיר שמילא, על חריצותו של ראובן ועל מסירותו ללא גבול. האלוף מתן וילנאי העניק למשפחתו תעודת הוקרה לזכרו.