fbpx
גלידאי (אייזלר), שלמה-יעקב

גלידאי (אייזלר), שלמה-יעקב


בן אסתר-מלכה וזאב, נולד בשנת 1923 בכפר רוזטוקה, רוסיה הקרפטית (אז – צ'כוסלובקיה) למשפחה חקלאית ולה תשעה ילדים. למד ב"חדר" ובבית-ספר עממי ממשלתי והגן באגרוף ובאבן על כבודו היהודי מפני פגיעות חבריו הנוצרים. בשנת 1938, כשהוחזר החבל לשלטון הונגרי, עבר לבודפשט ובבית-ספר לשוליות למד את מלאכת האפייה. בראשית מלחמת-העולם השנייה, כששרר מחסור בלחם בבירת הונגריה, בגלל האספקה המוגברת שנשלחה לגרמניה, רכש לו ידידים בחוגי הפקידות הגבוהה בשכר לחם ומעשי-מאפה שסיפק להם בחשאי ובקשריו אלה השתמש כדי לשחרר את אביו, שנשלח למחנה-ריכוז ב"עוון" הסתירו בביתו בכפר "מרגלים" (יהודים מחוסרי נתינות הונגרית כשרה, שהיו צפויים לגירוש לגליציה הכבושה בידי הנאצים והרוסים). אך כשהגרמנים השתלטו על הונגריה שוב לא יכול להציל את הוריו מגירוש להשמדה באושוויץ. הוא עצמו ניצל בעזרת תעודות נוצריות מזויפות ועזר לבחורים יהודים רבים להינצל בדרך זו והצילם ממיתת-רעב על-ידי הלחם שסיפק להם בחשאי. בחורף 1944 נאסר משום שהלשינו עליו שהוא קומוניסט. עם התקרבות הרוסים לבודפשט נשלח עם מאות אסירים יהודים, תחת משמר של אנשי גסטפו, ברגל לגרמניה. בדרך השתתף בפירוק הנשק מעל שומריהם ובשחרור כל האסירים. הוא הצליח להסתתר עד תבוסת הגרמנים ונדד בהונגריה, רומניה, צ'כוסלובקיה ורוסיה הקרפטית כדי לחפש שרידים מהמשפחה. בעיר מונקאצ'בו (מונקאץ'), הציעו לו הרוסים לנהל מאפייה קואופרטיבית. הוא הסכים להיכנס לעבודה לאחר שיחזור מסידור ענייניו בבודפשט. שם מצא שתי אחיות ואח וביחד מצאו באיטליה אח שהיה חייל בבריגדה היהודית, ובסתיו 1945 עלו כולם ארצה. הוא הצטרף עם אחיו לקבוצת "עלומים" של "הפועל המזרחי" בהרצליה ובמהרה הפך ל"צבר" יודע עברית, מושרש בחיי הארץ ומוכן לכל עבודה קשה. כחבר ה"הגנה" מאז בואו נכנס לשירות פעיל בחטיבת "אלכסנדרוני" מראשית מלחמת- העצמאות, והשתתף בכל הקרבות למן ואדי ערה דרך תל ליטווינסקי, חיריה, סאקיה, סלמה וכו' עד לטרון. נודע כחייל זריז ומסור (גם כשלא היה "מצב של כוננות" דחה את הפצרות אחיו להישאר ללון אצלם ביום חופשה, שמא יהא צורך בו). הוצע לו ללכת לקורס צלפים או מ"כים אך הוא העדיף ללמוד חובשות וחזר לשרת בגדודו כחובש. עם כניסת הלגיון הערבי ללחימה החמיר מצבה של ירושלים והדרך אליה נותקה על-ידי מערך הלגיון בלטרון. מבצע "בן-נון א'" נועד לפרוץ את הדרך לירושלים. המשימה הוטלה על חטיבה 7, שזה עתה הוקמה, והיה עליה לכבוש את לטרון ולהגיע לאזור ירושלים. לצורך משימה זו תוגברה החטיבה בגדוד מחטיבת "אלכסנדרוני". בהתאם לתוכנית הוטל על הגדוד מ"אלכסנדרוני" לכבוש את לטרון. הכוחות יצאו למשימותיהם בליל 24-25 במאי 1948. זמן קצר לאחר היציאה נתקלו בכוחות הלגיון, שהתברר כי היו עדיפים והסתייעו בתותחים, בשריוניות ובערבים מקומיים. בקרב הנסיגה הקשה, נוכח עדיפות האויב ותנאי מזג-אוויר קשים, נפלו רבים מהלוחמים. בקרב זה נפל, ביום ט"ז באייר תש"ח (25.5.1948). ביום כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.  

כובד על ידי

דילוג לתוכן