גלז, אריה

בן חיים ומניה. נולד ביום י' במרחשון תש"ה (27.10.1944) בחיפה. סיים את לימודיו בבית-ספר יסודי שם ומפני שנטה למקצועות ריאליים החליט ללמוד בבית-ספר מקצועי. לכן המשיך בבית-הספר הטכני שליד הטכניון וסיים לימודיו בו. התעניין באלקטרוניקה במיוחד. היה חבר "התנועה המאוחדת". אהב לצאת לטיולים ולמחנות-עבודה, ובעיקר עם חבריו-מילדות, אשר להם היה קרוב מאד. מלא-חיים היה, אהב לשיר ולרקוד. היה מעורה בחיי-החברה ותמיד שאף לתרום לה. מתון מטבעו ושקט, ישר-לב ומצניע-דרך, ואף בתנועה היה נחבא אל הכלים. היה נוח לבריות ולא עמד על דעתו; היה נוטה להתפשר, אבל יחד עם זה ידע לשכנע את יריבו בשכלו החריף ובהגיונו הבריא. מלא אהבה והבנה להוריו – ולא רק כלפי-חוץ. היה עוזר לאמו בעבודת-הבית באמרו: "עודני צעיר!" משסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון היתה ברירה בידו: גיוסו לצבא או המשכת-לימודיו בטכניון העברי במסגרת העתודה האקדמאית, אלא שהוא בחר בדרך הראשונה, אף-על-פי שהיו כאלה אשר השתדלו להשפיע עליו לבחור בשניה; הוא והוריו היו מוכנים תמיד לעשות את חובתם המוטלת עליהם – ובאוגוסט 1962 נכנס לשורות-צה"ל, וכשגמר את תקופת-הטירונות למד בקורס לאלקטרוניקה, ושמר על כל סוד – לא רק מבחינה בטחונית, אלא גם מרצונו לשמור על שלוות-נפשה של אמו הדואגת. ידע להתגבר על כל מיני קשיים מתוך מאמץ גופני ונפשי. ביום כ"א באב תשכ"ג (11.8.1963) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. בבית-הספר היסודי (יל"ג), בו למד, נקבע לוח לזכרו, ביזמת המנהל; גם תמונתו נמצאת ליד הלוח ונר-תמיד לצד התמונה.