גלזר, תמיר
בן שרונה ועמוס. נולד ביום כ"ב בתמוז תשל"ב (3.7.1972) בתל אביב. עם כניסתו לכיתה א', בשנת 1978, עברה משפחתו להתגורר בחולון. תמיר למד תחילה בבית-הספר היסודי "שער האריות", וכעבור שנה עבר לבית-ספר הקרוב לביתו "זלמן ארן". בשנות ילדותו הרבו תמיר ומשפחתו לטייל בארץ, ותחביבם העיקרי היה השתתפות בצעדות. תמיר השתתף כמעט בכל הצעדות שהתקיימו בארץ באותה עת. היה לו נוהג ללכת קדימה ולהקדים את משפחתו, שצעדה לאיטה. בדרך כלל, בקו הגמר, היה מחכה למשפחתו עם מדליה על צווארו. בבגרותו, עבר תמיר ללמוד בבית- הספר התיכון "קרית שרת", בו סיים את לימודיו במגמה העיונית. תמיר היה תלמיד טוב, ילד ביישן ושקט, שגילה עניין רב באנציקלופדיות ובעיתונים. בתום לימודיו התיכוניים החליט תמיר להמשיך וללמוד בכיתה י"ג בבית-הספר הטכני של חיל-האוויר, במסלול טכנאים, במגמת מכונאות תעופה. בסוף פברואר 1992 התגייס תמיר לצה"ל והוצב לחיל האוויר, בבסיס תל נוף, כמכונאי מסוקים. תמיר התגלה כבחור בעל רמה אישית גבוהה, רציני ומסור לתפקידו. לקראת סוף תקופת שירות החובה, סיים קורס מכונאים מוטסים במסוקי יסעור, שבמסגרתו עבר קורס צניחה. בפברואר 1995 החל בשירות הקבע ועם הזמן מונה לראש צוות מסוק. תמיר מילא את תפקידו בצורה טובה מאוד, ומפקדיו היו מלאי הערכה ליכולתו המקצועית, למסירותו ולרצינות ולאחריות הרבה שהפגין. תמיר התעתד לסיים את שירות הקבע בסוף פברואר 1997, וכבר תכנן את חייו האזרחיים. הוא רצה ללמוד הנדסת בניין, אולם כשהתברר לו שיוכל ללמוד זאת רק בטכניון בחיפה, שינה את תוכניתו ונרשם ללימודי מחשב במכון הטכנולוגי בחולון, כדי שיוכל להישאר בקרבת בני משפחתו וחברתו רוית, אליהם היה קשור מאוד. בערב של יום כ"ח בשבט תשנ"ז (4.2.1997) אירע אסון המסוקים, כששני מסוקי יסעור התנגשו מעל מושב שאר ישוב. שבעים ושלושה הלוחמים, שעשו דרכם לפעילות מבצעית בלבנון, נהרגו, וביניהם רס"ל תמיר גלזר. בן עשרים וארבע היה בנופלו. תמיר הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחולון. השאיר אחריו הורים, אחות – ויקי ושני אחים צעירים – דביר ואורי. הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק, כתב למשפחה: "תמיר שירת כמכונאי מוטס בטייסת ה'יסעורים' הראשונה בחיל האוויר, ותואר על ידי מפקדיו כנגד מקצועי ומסור, שמילא את תפקידו בחריצות ובדרכו השקטה, האופיינית לו. תמיר בלט בחיוכו והפגין נכונות לסייע לסובבים אותו בכל עת". מפקד היחידה הוסיף וכתב: "תמיר שירת בטייסת כחמש שנים, במהלכן הוסמך כמכונאי מוטס והפגין חשיבה מקצועית. ביצע כל עבודה, קטנה כגדולה, על הצד הטוב ביותר. עם הגיעו אלינו, בלט תמיר במיוחד בשלוותו ובשקט הנפשי שאפיין אותו. היה אהוב ומקובל על חבריו. תמיד שם את טובת הסובבים אותו לפני טובתו הוא."
