גלזר, יעקב

בן שרה ואנשל. נולד ביום ב' באדר תרע"א (2.3.1911) בחודורוב שבפולין (גליציה). בעיר הולדתו למד בבית ספר למסחר ובגיל 16 הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" והיה בין מייסדי הקן המקומי. הוא יצא עם חבריו להכשרה חלוצית לקראת עלייתם ארצה, אך קודם היה עליו להתגייס לצבא הפולני ובו שירת שנתיים ימים. בשנת 1935 עלה לארץ-ישראל והצטרף לקיבוץ תל-עמל (ניר דוד), אך לפני כן שהה בפלוגת עבודה בבית אלפא, בה עבד בקידוח בארות מים ובכך התמחה. כמו כן עבד במסגרות, בנגרות, בבניין ובשאר מלאכות ובכל אלה גילה חריצות ותושיה. בעיצומם של מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, עם עלות קיבוצו על הקרקע בעמק בית שאן כישוב "חומה ומגדל", נבחר יעקב לנהג של הקיבוץ. בשלוות-נפש ובבטחון היה מעביר את חבריו בין מטחי היריות מצד כנופיות הפורעים הערביות שארבו להם בדרכים ותמיד היתה מכוניתו הראשונה בשיירה. הוא גם נשלח לעמוד בראש המסעות לעליה על הקרקע של ישובים נוספים מסוג "חומה ומגדל". במעוז חיים ובחניתה היה בין מפלסי הדרך לשיירות. ביום "השבת השחורה" ל' בסיוון תש"ו (29.6.1946), בהגיע הידיעה שכוחות הצבא הבריטי מקיפים בטאנקים ומשוריינים את עין-חרוד, לצורך חיפושי-נשק, התנדב יעקב להסיע את חברי תל-עמל לעזור למשקים הנצורים. הוא העביר את החברים בשלום בכביש העוקף ולאחר שהללו המשיכו לנוע ברגל לעבר משק עין-חרוד, נשאר לשמור על המשאית, יחד עם חברו טוביה ארטל. החיילים הבריטיים כיוונו את נשקם לעברם וירו. שניהם נפצעו פצעים אנושים. בדרך לבית החולים בעפולה מת יעקב מפצעיו. הוא הובא למנוחות בניר דוד (תל-עמל). הניח אשה, בת ובן. חברי קיבוץ ניר דוד הוציאו חוברת לזכרו ולזכר חברו טוביה ארטל. בחוברת מובאים, בין השאר, דברים שנאמרו ליד הקברים הפתוחים: "קורבנות יקרים וטהורים, חפי פשע, לא ירתיעונו מדרכנו ולא ישברו את רוחנו כבני אדם וכיהודים. ולכם, "גיבורי הטאנקים" מול ידיים ריקות: לכם הטאנקים ולנו עקשנות החיים".