גלזר (בן-דויד), יצחק (אירבינג)

בן דויד ומלכה. נולד ביום א' בתשרי תרצ"ו (28.9.1935) בלונדון, בירת-אנגליה. סיים את לימודיו בבית-ספר יסודי שם ואחרי עבור ההורים לדרום-אפריקה המשיך שם בלימודיו התיכוניים עד סיומם. עוד בהיותו שם השתייך לתנועת "בני-עקיבא", לראשונה כמדריך ולאחר-מכן כחבר הנהלת-התנועה. תורה ועבודה היו שני האידיאלים שבחייו ומכאן שהחליט להתישב בקיבוץ דתי בישראל, אלא שלא עשה זאת לפני סיימו שליחותו באיסט-לונדון, שם הטיף באהבה ובמסירות לרעיונות שכה יקרו לו. לבסוף, כדי להגשים את שני האידיאלים בחייו, עלה לארץ בשנת 1954 ומטרתו להצטרף לבני-תנועתו בקיבוץ שלוחות. לגביו היתה משמעותם של חיי-הקיבוץ גם התקרבות אל הטבע, ובענף המספוא, אשר בו בחר לעבוד, מצא סיפוק לדרישה זו. התחבב עד-מהרה על כל חבריו בגלל עירנותו, חביבותו ועליזותו. זמן מועט לאחר שהצטרף למשק שינה אירבינג גלזר את שמו לשם עברי טהור: יצחק בן-דויד. כעבור שנה, כשהיגע זמנו לשרת בצה"ל, הצטרף לקבוצת-נח"ל דתית ובמסגרת-הצבא נשלח להשתלמות חקלאית בענף המספוא והפלחה. לפני היציאה לקרב (במערכת-סיני) עודד את החברים אשר זו היתה להם טבילת-האש הראשונה, וגם בשעת-ההסתערות על המוצבים נשמעה קריאתו המעודדת והממריצה. נפל במערכת-סיני בקרב רפיח ביום כ"ז במרחשון תשי"ז (1.11.1956) הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי וביום י"ג במרחשון תשי"ח (7.11.1957) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ שלוחות. חבריו לגרעין הוציאו חוברת לזכרו. זכרו הועלה ב"זרעים" (בטאון "בני-עקיבא") בגליון כסלו-טבת תשי"ז.