גלוקנברג, אריה (ליאון)

אריה (ליאון), בן ברוניה וטוביה, נולד ביום א' בחשוון תשי"ד (10.10.1953) בוורוצלב שבפולין ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשי"ד (1957). לאחר שלמד בבית-הספר היסודי על-שם וייצמן בהרצליה, המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון "אורט" בהרצליה ובבית-הספר "אונים" בכפר-סבא ואחרי-כן השתלם בבית-הספר הטכני של חיל-האוויר בחיפה. בתקופת הלימודים התעניין אריה בעיקר במקצועות טכניים. לפיכך למד מקצועות טכניים והשתלם בהצלחה רבה במקצוע טכנאי-קשר. אריה היה חבר בתנועות-הנוער "הנוער העובד", "מכבי" ו"הצופים" והשתתף בקביעות בפעולות מטעמן, כגון, מסעות, צעדות ומירוצים. חלק מזמנו הפנוי הקדיש לספורט. עם זאת הרבה להאזין למוסיקה ובעיקר למוסיקה קלאסית, ואף ניגן בכלים שונים ובמיוחד היטיב לנגן בפסנתר. בילדותו ובנערותו היה שובב והשתלב היטב במשחקיהם של הילדים בשכונת-מגוריו בהרצליה וחבריו, שכינוהו בחיבה "גלוק", ראו בו את מנהיגם והכתירוהו בתואר "מלך השכונה". אריה היה מחונן בחוש-הומור מצוין והרבה בדברי בדיחות ושנינות. תמיד הייתה בפיו מילת-עידוד לידיד ומעולם לא השיב ריקם פני חבר שביקש את עזרתו. לפני גיוסו לצה"ל ניגש למבדקי-טיס ועמד בהצלחה בשלב הבחינות הפסיכוטכניות, אך מפאת ליקוי-ראייה לא נתקבל לקורס. אריה גויס לצה"ל במחצית יולי 1971 והוצב לחיל-הקשר. לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס-טכני ובקורס לטכנאי מערכות-קשר, נשלח ליחידת-קשר אוגדתית ואחרי-כן הוצב ליחידת בית-הספר לשריון והוענקה לו דרגת סמל. כתב עליו מפקדו: "אריה שירת ביחידת-שריון והצטיין במילוי-תפקידו. הוא היה מוותיקי-החיילים ביחידה ותרם רבות מנסיונו האישי, מבקיאותו המקצועית ומאישיותו. הוא מילא תפקידים אחראיים רבים והשפיע על הכל באופיו ובתכונותיו". אריה היה קשור ומסור לבני-משפחתו. כאשר היה אביו מאושפז בבית-חולים, לא מש אריה ממיטתו ימים רבים. תמיד הקפיד לכתוב הביתה והרבה לבקר בבית בחופשותיו ועשה ככל יכולתו כדי למנוע ממשפחתו דאגה. במלחמת יום-הכיפורים השתתף אריה בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בחזית סיני. הוא לחם עם יחידתו בגזרה המרכזית של תעלת-סואץ ועבר איתה אל הגדה המערבית. בקרב שהתחולל ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) חש לעזרת חבר פצוע ונפגע בהפגזת-קטיושות על גשר-הפריצה. הוא הועבר לבית-החולים ובאותו יום מת מפצעיו. אריה הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהרצליה. השאיר אחריו הורים ואחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אריה היה אהוד, הן על חבריו ביחידה והן על מפקדיו. הוא היה חייל מצוין וחבר נאמן".