גלוברזון, אהרון
בן חיה-פייגה ושלמה. נולד בשנת תרס"ח בעיירה פלוטניצה שבמחוז פינסק, פולין. אביו, שהיה מחסידי קרלין, שימש כשוחט וכחזן בעיירה ואהרון הפעוט נהג לעמוד לידו בעת התפילה ולהצטרף בקולו הדקיק אל הלחנים הנעימים. בהיותו בן שש פרצה מלחמת העולם הראשונה על תהפוכותיה ותלאותיה. את יהודי העיירה פקדו פרעות ואף סבלו חרפת רעב. המשפחה ברחה ליערות הסביבה והגיעה בנדודיה לעיר פינסק ובה השתקעו. מרוב צער ויגון נפטר האב, ואהרון, שלמד בישיבה, עבד בנגרות כדי לעזור בכלכלת המשפחה, רוחות חדשות התחילו מנשבות בקרב החסידים והציונות הפכה להיות יותר מקובלת עליהם. אהרון הצטרף לתנועת "החלוץ" והיה לאחד הפעילים ביותר בקרבה. פעמיים יצא להכשרה בקיבוצי "קלוסובו" ו"גורוכוב" עד שבשנת 1929 הצליח לעלות לארץ-ישראל עם חבריו להכשרה, חברי הקבוצה הפלוטניצקאית. עם בואו ארצה הצטרף אהרון לקיבוץ גשר, אך בשל סיבות משפחתיות נאלץ לעזבו כעבור זמן. הוא עבר לירושלים והצטרף אל "הבחרות הסוציאליסטית". את פרנסתו מצא כפועל בנין ואת זמנו ומרצו הקדיש לארגון ה"הגנה" אליו הצטרף. הוא לא השלים עם כך שנאלץ לעזוב את עבודת האדמה וכך יצא עם קבוצת פועלים למשימת "כיבוש עבודה" בסביבת גדרה, הצטרף ל"ארגון אפרים" והיה בין הראשונים שעלו להתיישבות על אדמות בית שערים שבעמק יזרעאל. כאן הקים בית ומשפחה והתערה יפה בישוב החדש. למרות הקשיים הכלכליים לא התערערה אמונתו של אהרון בצדקת דרכו ובקולו הנעים ידע לרומם את נפש חבריו. הוא היה פעיל גם בצורכי ציבור. אמצעי הייצור החקלאיים היו מצומצמים ועיקר פרנסת חברים היה בעבודות חוץ, בבנין, בסלילת כבישים, במחצבה או בחפירת תעלות לקו המים של חברת "מקורות". עם בוקר היו החברים יוצאים לעבודה וקולו הצלול והחזק של אהרון, שנתן קולו בשיר, היה מבשר את שובם בשלום הביתה, והימים ימי מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט, כאשר אש ודם שטפו את כבישי הארץ ודרכיה. ביום ט' בטבת תרצ"ח (14.12.1937), בשובו עם חבריו לעבודה, הותקף הרכב שבו נסעו על ידי פורעים ערבים ואהרון נפצע אנושות. ביום ט"ז בטבת תרצ"ח (20.12.1937), לאחר שבוע ימים בהם התענה, מת אהרון מפצעיו והובא לקבורה בבית הקברות במושבו, בית שערים. קברו היה הקבר הראשון שנכרה במקום. הניח אשה ושתי אחיות. חבריו במושב הוציאו לאור חוברת לזכרו "עלים" ובה ציוני דרך לחייו מלאי המעש ודברי חברים על דמותו ולזכרו. רשימה לזכרו נתפרסמה בעתון "דבר".