גלובטר, גדעון (‘גידי’)

בן שמשון ושרה. נולד ביום ד' בשבט תשי"ח (25.1.1958) בירושלים. למד בבית-הספר היסודי 'בית הילד' שבמקום, המשיך וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית בירושלים. היה אהוב על מוריו ועל חבריו לכיתה. הם מעידים עליו: "כשהביע גידי את דעתו בכיתה הקשיבו כולם בעניין, כי ידעו שיש לו מה לומר ומה לחדש בדרך מחשבתו המקורית". היה פעיל מאוד בכל ענפי-הספורט במסגרת בית-הספר. זכה בפרסים רבים בתחרויות בבית-הספר ונבחר להשתתף בהשתלמויות במכון-וינגייט, במסגרת הפעולה לקידום עתודה של ספורטאים צעירים. גידי למד נגינה בגיטרה ונהג לשיר וללוות עת עצמו בצנעה ולהנאתו. התעניין מאוד בספרות ובהיסטוריה והרבה לקרוא ספרים ומאמרים בתחומים אלה. גידי התעמק בספרים שקרא והתחקה אחר הדברים בהבנה דקה וברגישות. חי בעולם פנימי עשיר ומגוון ולא שם לבו לקטנות. ענייני היום-יום, הסובבים אותו, העסיקוהו אך מעט; חולמני היה. הוא אהב בעלי-חיים והקדיש שעות רבות ללמוד את אורח-חייהם כדי להבינם. גידי חונך על ברכי הנוסטלגיה של דור תש"ח. בספרייתו ניתן היה למצוא ספרים רבים על גיבורי הפלמ"ח שהעריץ. הוא האזין בסקרנות לסיפורי חבריו שהתגייסו לצה"ל ובלבו גמלה ההחלטה להתנדב ליחידה נבחרת. קסמה לו 'איכות החיים', כפי שהתבטא בחוש ההומור המיוחד שלו, ביחידה קטנה, אשר בה היחסים בין המפקדים לפקודיהם קרובים וטובים. היה מוכן לעמוד בקשיים הפיסיים הרבים בידיעה שביחידה כזאת יתייחסו אליו כאל אדם ובכבוד, ולא יהיה בורג קטן וחסר-משמעות. גידי גויס לצה"ל באוגוסט 1976 והתנדב לשרת בסיירת 'שקד'. הוא התחיל באימוני הטירונות והיה שמח על שניתן לו מבוקשתו, שנתקבל ליחידה שביקש לשרת בה. שגרת חיי- הצבא בטירונות היתה שונה מציפיותיו. דודו מספר: "גידי ניסה לגשר על מרחק זה, ביקש שיקשיבו לו, שיבינו שאין הוא מבקש נוחות, שהוא מוכן לקבל עול ומשמעת, אך לא לותר על דברים שנראים לו יקרים וחשובים מכול". ביום ד' בתשרי תשל"ז (28.9.1976) נפל גידי בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל שבירושלים. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. לזכרו ולזכר דודו, גדעון גלובטר ז"ל, שנפל במלחמת-תש"ח, הקימו הוריו חדר-כושר בבית- הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית בירושלים, שגידי ז"ל למד בו.