גלברד, צבי (אנריקו)
בן קלרה ואברהם, נולד ביום כ"ט בכסלו תשי"ז, נר חמישי של חנוכה, (3.12.1956) במונטווידאו בירת אורוגואי. צבי נקרא על שם סבו, אבי אביו, שנפל בירושלים במלחמת השחרור. כבן למשפחה דתית, למד צבי בגנים ובבתי-ספר דתיים בעיר הולדתו. הוא למד בבית-ספר יסודי "יבנה", ומגיל צעיר היה חבר בתנועת "בני עקיבא". צבי התבלט כתלמיד שקדן, שהישגיו בלימודים גבוהים, וכבעל מידות מיוחדות ביחסים שבין אדם לחברו. הוא התחבב על כל סובביו: מורים, מכרים וידידי משפחה. צבי המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון הדתי "יבנה", וכבר אז ביטא געגועים לארץ-ישראל. בן 14 שנים הוא היה כשהחל לפעול למען עלייתו. שגריר ישראל באורוגואי, ד"ר מאיר שחם, סיפר למשפחה כי בהופעותיו הרבות במונטווידאו, שם לב לנוכחותו העקבית של נער שנראה כמחפש דבר. כשפנה אליו, אמר לו צבי, כי הוא מבקשו להפציר בהוריו ולשכנעם לשלוח אותו לארץ-ישראל ללמוד תורה. מכאן ואילך היה התהליך קצר. עד מהרה עלה צבי לישראל, והשתלב בלימודים בישיבה התיכונית בכפר הרוא"ה. הוא הצטיין בלימודי הקודש כבלימודי החול, וסיים במגמה ריאלית. הישגיו היו כה גבוהים, עד כי זכה בפטור מבחינת בגרות בפיסיקה. משפחתו עדיין שהתה בחוץ-לארץ, וקיוותה שהוא ירצה להמשיך בלימודים אקדמיים. אך צבי הבהיר להוריו, שאת המשך דרכו הוא רואה בשילוב של שירות צבאי עם לימוד תורה בישיבת הסדר בארץ. בינתיים הגיע אחיו שאול ללמוד בכפר הרוא"ה. צבי בחר את קריית ארבע למקום מושבו ואת ישיבת ההסדר "ניר" למקום לימודיו בשמונה השנים הבאות. שנה לאחר תחילת לימודיו בקריית ארבע, הגיעו לישראל גם הוריו ושני אחיו. בישיבת "ניר" יצא לצבי שם של "מתמיד" השקוד על תורתו יומם ולילה. הישגיו בלימודים היו מרשימים. כולם הכירו אותו כאדם בעל מידות של בן-תורה: שקט, ענו, משקיע מזמנו וממרצו כדי לשמח את הזולת ולהרבות חסד סביבו. בן 21 שנים היה צבי כשנשא לאשה את יעל. היא המשיכה בלימודיה במכללה בירושלים, והוא התמיד בלימודי התורה ובצנעה עשה מעשי חסד. חבריו סיפרו כיצד התערב והשכין שלום בין איש לאשתו, ובין חברים, וזכה לאמונם המלא למרות גילו הצעיר. צבי שירת בצה"ל, ולאחר שהשתחרר ועבר לכוחות המילואים, המשיך ללמוד בכולל שעל-יד קריית ארבע, השקיע מרץ גם בטיפול בנוער מחוץ-לארץ והצליח להחדיר בו תורה ויראת-שמיים. חלק מזמנו הקדיש צבי לכתיבת מזוזות, ונודע כמקפיד ומהדר בעבודתו. בלימודיו בכולל הוא החל ללמוד לקבלת הסמכה לרבנות, וגם בלימודים אלה הצליח מאוד. הוא נאות לקבל עליו משרת ר"מ בישיבת "ניר" שבה למד, כי בזה ראה את יעודו: להרביץ תורה ברבים. בינתיים נולד בנו הבכור חיים-אלחנן, והוא הקפיד לחנכו ברוח של לימוד תורה והקפדה במצוות. בנו השני עדיאל-יהודה כמעט שלא הכיר את אביו. צבי נקרא למילואים חודשים ספורים לפני פרוץ המלחמה, כאשר נולד בנו ואושפז לאחר לידתו בבית-החולים. צבי יצא לאימונים בתרגיל-אש למרות קשייו המשפחתיים, כי היה מעוניין לשמור על כושרו כחייל בשריון. המלחמה החלה לאחר מכן. בתום ארבעה ימי לחימה עזה נפגע הטנק של צבי מפגיעה ישירה, והוא נפל ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982) באזור אגם קרעון בלבנון. בן 25 שנים הוא היה במותו. הוא הובא למנוחת-עולמים בהר הרצל בירושלים. מפקדו כתב למשפחתו: "צבי היה לוחם טוב, היה מקובל מאוד על חבריו לפלוגה והתבלט כחבר למופת". הוא הניח אחריו אשה, שני בנים, הורים ושלושה אחים
