גלברד, דוד

בן סוניה ומשה, נולד ביום ט"ו באדר תרפ"ב (15.3.1922) בעיר לודז', פולין ועלה לארץ בשנת 1938 במסגרת "עליית-הנוער". הוא רכש לו השכלה תיכונית וכחניך כפר-הנוער בן שמן התקשר לעבודה ולחקלאות. עם סיום לימודיו היה בין מייסדי קבוצת ניצנים בדרום ובוניה. חייו של דויד בקיבוץ היו עשירי לבטים. הוא ביקש את האמת ובאכזריות תבע מעצמו נאמנות להגשמה ולחיי שיתוף. תמיד ליוותה אותו החרדה לגורלם של העם והתנועה החלוצית בתוכו. בקיבוץ קיבל על עצמו את כל החומרות היומיומיות. בחיי עבודה יוצרת, בשדה התלתן, ליד מערבל הביטון, בפרדס, הרגיש עצמו כאדם בונה. היה איש-רעים על אף נטייתו להתבודד, וריכז סביבו בקיבוץ קבוצת חברים שאיתם בילה את זמנו החופשי בשיחות על שאלות השעה. בתחילת מלחמת-העצמאות כתב באחד ממכתביו: "תיאור המאבק הקשה הזה בחוץ-לארץ בצבעים כה שחורים עלול להכשילנו בנקודת המערכה החשובה ביותר, בעלייה, שהיא נקודת-היסוד בהגשמת רעיוננו". לאחר שנבלמה התקדמות הטור המצרי ליד אשדוד נותר קיבוץ ניצנים בעורפם. המצרים הבינו כי נקודה זו יכולה לשמש בסיס לפעילות כוחותינו בעורפם ולפיכך ריכזו כוח ניכר כדי לכובשה. ההתקפה המצרית הונחתה ביום 7.6.1948. מבעוד לילה הופגז המשק קשות ועם בוקר החלה הסתערות הרגלים, אך זו נבלמה באש המגינים. המצרים הגבירו את ההפגזה ואף הפעילו מטוסים שהפציצו את המשק וגרמו נזקים כבדים. בחסות חיפוי זה התקדמו כוחות רגלים ושריון מצריים והצליחו לחדור למשק ולהשתלט עליו. בקרב זה נפל דויד, ביום כ"ט באייר תש"ח (7.6.1948), והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בניצנים.