גלבלום, יחזקאל (“חיזקי”)

בנם יחידם של ברוך ורחל. נולד ביום י"ב בטבת תש"י (1.1.1950) ברמת גן. הוריו – מיוצאי פולין שהושרשו בארץ. הבית היה ספוג אווירת היישוב בטרם קום המדינה ויחזקאל ינק ממנו את זיקתו לאהבת המולדת ולחברה. את לימודיו היסודיים למד בבית הספר "שילה" בעירו אך בגיל י"ב עזב את ביתו והגיע לכפר הילדים והנוער "הדסים", עד מהרה השתלב בחברת הילדים שם ומחנכיו הבחינו ביחזקאל כי בעל חוש אחריות מפותח הוא. כחבר וועדת הכיתה נבחר וכן מילא תפקידים אחרים – בארגון טיולים בהכנת מסיבות. הוא ייצג את החניכים כולם ולא פעם היה מלמד סניגוריה עליהם; אך יחד עם זה תבע מהם משמעת ואחריות. כאשר עבר ללימודים התיכוניים נתגלתה אישיותו המלבבת ודמותו החברתית. הוא היה מביע את דעתו על מצב הדברים, היה שואף לתקן את הפגמים שניראו לו והיה לוחם נלהב למען הצדק. יחד עם זה הפגין הזדהות עם החברה והיה פעיל בה בכל מיני מפעלים. במשך הזמן פיתח יחס מיוחד למדעי החברה. הוא היה משקיע הרבה שעות של קריאה ולימוד בספרות הקשורה בנושאים היסטוריים ומדיניים אקטואליים. לכל דבר המובא בעיתונות היה ער ולא מעט העסיק את מוריו בבית הספר, את חבריו בפנימייה ואת המבוגרים שבמוסד בנושאים אלה. הוא היה נוהג להטות אוזן קשבת לדברי הזולת, נהג כבוד כלפיהם אבל לא נטה להיכנע לדעות שהיו מנוגדות למצפונו ובגילוי לב היה מדבר על כך. תכונות אלו עשוהו ל"מנהיג", אף על פי שמטבעו היה נחבא את הכלים וחי בצנעה. מעולם לא הרים את קולו וכשהיה מדבר היתה בת שחוק נעימה וכובשת מרחפת על פניו. לקראת סיום לימודיו התיכוניים נשא את נפשו, כשאר חבריו, לשירות בצה"ל, באוגוסט 1968 גויס לצה"ל ומאבקו קשה היה על רצונו להצטרף לחיל קרבי, שהרי היה בן יחיד להוריו. אבל לבסוף נכנע לבקשותיהם של ההורים והצטרף לחיל הקשר. מפקדיו ציינוהו כממלא את חובותיו בנאמנות, במסירות ובהתמדה. אך בשירות זה, בטרם הגיעה אליו תעודת הבגרות, נפל בשעת מילוי תפקידו באיזור אשל הנשיא (ליד משמר הנגב); זה היה ביום ז' בניסן תשכ"ט (26.3.1969). הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. בית הספר התיכון "הדסים" הוציא חוברת בשם "חיזקי" להנצחת זכרו של יחזקאל. כן נקבעה ספרייה על ידי ההורים ו"הדסים" להנצחת שמו.