גלבגיסר, מנחם

בן שרה ויעקב, נולד ביום כ"ט באלול תרפ"ג (10.9.1923) במשמר הירדן. סיים את בית-הספר העממי בשכונת בורוכוב והתחיל ללמוד בגימנסיה שברמת גן. בפרוץ מלחמת-העולם השנייה, התגייס יחד עם אחיו שלמה לצבא הבריטי. הם הצטרפו לבריגדה היהודית, נלחמו בקרבותיה על נהר הסניו באיטליה, והשתתפו בכל מסע הבריגדה דרך אירופה עד ארצות השפלה. אחרי מיגור הגרמנים פעל בהגשת עזרה לשארית הפליטה, בהצלת יתומים יהודים מבתי נוכרים ובהעברת שרידים לנמלי ההעפלה שבאיטליה. מנחם שוחרר מהצבא הבריטי בשנת 1946 ואחרי שובו לארץ הצטרף למחתרת אצ"ל. עבר קורסים ואימונים והשתתף יחד עם אחיו שלמה בפעולות נגד השלטון הזר ונגד קני הפורעים הערביים, בכיבוש צפון יפו ובקרבות רמלה ווילהלמה, שם נפל אחיו התאום שלמה. עם הצטרפות כוחות אצ"ל לצה"ל צורף לגדוד בחטיבת "גבעתי" והשתתף בקרבות נגד המצרים. באחרונה הפעיל מקלע "ברן" בקטע המזרחי בהתקפה הגדולה על נגבה, מול המצרים התוקפים מצד עיראק-סואידן. הירבה לקצור במקלעו בחיל-הרגלים של האויב ועצר את התקדמותו. כאשר הצטרף טנק מצרי לכוחות התוקפים המתין עד שהתקרב והטיל בו בקבוק מולוטוב, והוסיף לירות במצרים והכריחם לסגת. בהפצצה מן האוויר נהרסה העמדה ולוחמיה הוכרחו לצאת ולהילחם בשטח גלוי, ואז נפצע מצרור כדורים ונפל, ביום ה' בתמוז תש"ח (12.7.1948). הוא הובא למנוחת-עולמים בקבר-אחים בבית- הקברות הצבאי בנגבה.