גיסין, איתן
איתן, בן אורה ואריה, נולד ביום ח' באדר ב' תשי"ד (13.3.1954) בקיבוץ הסוללים. שנות ילדותו הראשונות עברו עליו בקיבוץ. כשהיה בן חמש עברה משפחתו לקרית-שמונה ושם למד בבית-הספר היסודי "מצודות". אחרי-כן למד בבית-ספר תיכון בברנקיליה שבקולומביה ובאוניברסיטת סירקוז בארצות הברית. כשהיה איתן ילד צעיר, נסעה משפחתו בשליחות לארצות הברית וכבר אז התעניין באמנות והרבה לבקר עם הוריו במוזיאונים, שם ובאירופה. משחזרה המשפחה לארץ שבה תחילה לקיבוץ הסוללים ואחר-כך, בסוף שנות החמישים, עקרה לקרית-שמונה, ושם למד איתן בבית-הספר היסודי, היה פעיל בצופים ולמד נגינה בקונסרבטוריון. איתן ניחן בכשרונות רבים, הצטיין בלימודים והרבה לעזור לחברים, ובעיקר לבני משפחות של עולים חדשים. הוא אהב מאוד את נופי הגליל ואת נופי הארץ בכלל, והרבה לטייל עם הוריו ברחבי הארץ. בעודו תלמיד בכיתות הראשונות של בית-הספר היסודי ידע בעל-פה פרקי תנ"ך שלמים ושירים שאהב, בעיקר משיריו של אלתרמן. בתקופה שהגיע לגיל בר-מצווה התעניין מאוד בלימודי היהדות ובקבלה. במלחמת ששת הימים ראה איתן מגג ביתו את פריצת צה"ל לרמת הגולן, ויחד עם אביו, שלחם בחזית הצפון, היה בין הראשונים שסיירו ברמת הגולן, ולבסוף הכיר כל פינה בה. אחרי מלחמת ששת הימים שוב יצאו הוריו לשליחות, הפעם לקולומביה שבאמריקה הלטינית. עד מהרה למד איתן ספרדית ואנגלית והיה תלמיד מצטיין בכיתתו, בעיקר במקצועות הריאליים. כן התעניין באורח החיים, במשטרים ובחיי החברה בארצות אמריקה הלטינית, וכתלמיד מצטיין "דילג" על שנת-לימוד וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון תוך שלוש שנים. כשחזרו הוריו ארצה, נשאר איתן בארצות הברית והחל ללמוד הנדסה באוניברסיטת סירקוז. הוא עבד ולמד בשקידה רבה והצליח להשלים תוך שנה אחת את מחצית הלימודים לתואר הראשון, הוא זכה במלגה לסיום לימודיו, אך משהגיע לגיל שמונה עשרה החליט כי עליו להתגייס לצה"ל, וחזר לארץ. נשיא האוניברסיטה בסירקוז כתב לו מכתב הוקרה והודיעו כי המלגה תישמר לזכותו עד שיסיים את שירותו בצה"ל ויוכל לחזור ולהשלים את לימודי ההנדסה. איתן גויס לצה"ל בסוף אוגוסט 1972 והוצב ליחידת סיור של חיל השריון. לאחר שעבר קורס מש"קי סיור, שירת בסיירת בצפון הארץ. הוא היה חייל מצטיין. מילא את כל תפקידיו בנאמנות ובתבונה ונבחר להישלח לקורס קצינים. הוא היה קשור מאוד ליחידתו ולחבריו בסיירת והם זוכרים אותו כחבר טוב ואהוב על הכל, חייל מוכשר ובעל יכולת מעולה. הייתה לו השפעה רבה ומבורכת על חבריו, שנבעה מתוך כושר מנהיגות וסמכות טבעית. במלחמת יום-הכיפורים שירת איתן ביחידת הסיור שלו ברמת הגולן. ביום הרביעי למלחמה, י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), הוטל על יחידתו לתקוף כוחות חי"ר וקומנדו של הסורים, שהונחתו בעומק הרמה. אנשי יחידתו יצאו בנגמ"שים לסייע לכוח של "גולני", שלחם נגד הסורים ליד הכפר בוקעתה. פעולת החילוץ הצליחה, הפצועים פונו והנגמ"שים של יחידת הסיור יצאו למשימה נוספת. בדרך הותקף הנגמ"ש של איתן באש כבדה של הסורים, שהיו מחופרים במרחק של עשרות מטרים מהכביש. במטח הראשון נפגעו כמה מחבריו של איתן. תוך כדי נהיגה, נפגע איתן ואיבד את מאור עיניו. למרות היותו פצוע, עלה בידו לגשש את דרכו אל מכשיר הקשר, כדי לדווח על המצב למפקדת היחידה. אלה שנותרו חיים בנגמ"ש החליטו לנסות להיחלץ ממנו, כדי למצוא מחסה. תוך כדי זינוק מהנגמ"ש וריצה אל עבר תל עפר, נפגע איתן ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בראשון-לציון שמשפחתו נמנתה על מיסדיה והוא עצמו היה דור חמישי לראשוניה. השאיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה איתן לדרגת סמל והוענק לו עיטור העוז על גילוי גבורה במילוי תפקיד קרבי, תוך חירוף נפש. בתעודת העיטור כתב הרמטכ"ל כי "במעשיו גילה איתן אומץ לב עילאי, קור רוח, ודביקות במשימה". מוריו וחבריו באוניברסיטת סירקוז בארצות הברית, בשיתוף עם תה"ל ועם בני משפחתו הקימו קרן למלגה ללימודים על שמו בטכניון בחיפה. הוריו ממשיכים לתרום לקרן זו, שבכל שנה נהנה סטודנט בטכניון מפירותיה.