גינצבורג, רפאל

בן גרטרוד ולודויג, נולד ביום י"ג באדר תרפ"ג (9.3.1925) בעיר פרנקפורט ע"נ מיין, גרמניה ובשנת 1933 עלה ארצה עם הוריו שהתיישבו ברמות השבים והקימו שם משק חקלאי בו עבד אביו נוסף על עבודתו במקצועו כרופא קופת-חולים. הילד בחר לו מיד את השם העברי רפאל (על שם המלאך – הסביר). הוא עבד ברצון ובמסירות במשק ההורים ואחרי סיימו כיתה י' בבית-הספר בכפר מל"ל בשנת 1941 החל ללמוד חקלאות בבית-הספר על שם כדורי, התגייס לפלמ"ח והשתתף באימונים. משסיים בשנת 1943 את אימוניו נכנס לשירות מלא בפלמ"ח וצורף לגרעין שהתנחל בקיבוץ בית קשת, אך לא ניתן לו לשהות בקביעות במשק, כי מפקדיו דרשו ממנו להמשיך בשירות והוא ציית והגיע במהרה לדרגת מ"פ. בתקופת המאבק בבריטים השתתף בכמה מבצעים נועזים ומסוכנים של הפלמ"ח (פיצוץ הראדאר על הכרמל, שחרור המעפילים ממחנה עתלית, פיצוץ הרכבות, וכן הצליח להתחמק עם כל מחלקתו ממצור יגור אחרי "השבת השחורה" ועוד). במבצעים אלה נפצע כמה פעמים. ביום ה29.11.1947-, יום החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, היה מפקד בגליל המערבי. אחר-כך הדריך בקורסים למ"כים אך סירב להמשיך בשירות בעורף וכך נראה לו גם השירות שהוצע לו במטה, ולדרישתו התקיפה הועבר לשירות קרבי. בעצם לא חיבב את הצבאיות ואת המלחמה. "הריני מוכן לוותר על הפתרון הציוני, אילו ידעתי פתרון אחר לשאלת היהודים" – כתב – "אך כנראה אין דרך אחרת". לכן מילא את חובתו בדרך יחידה זו, במסירות ובהצלחה. קודם כל היה מרבה לתבוע מעצמו, ולכן מצא אוזן קשבת אצל אחרים ועלה בידו לחנך חומר אנושי קשה לפלוגות ממושמעות ופעילות. בחטיבת "יפתח" השתתף במבצעים וקרבות רבים נגד הכנופיות, ואחר-כך – בדרגת סרן – נגד הצבאות הסדירים של האויב. בכיבוש לוד נפצע ברגלו ואחרי שלושה שבועות חזר לפלוגתו לנגב. גדודו ביצע את המהלך הפותח של מבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב – תפיסת משלטי טריז בית חנון בליל 15-16 באוקטובר 1948. מהלך זה נועד לנתק את הכוחות המצריים שמצפון לעזה ולהטעותם באשר לגזרת המאמץ העיקרי. המצרים תקפו את משלטי הטריז בעוצמה רבה ובקרב זה, ביום י"ד בתשרי תש"ט (17.10.1948), נפצע קשה, הספיק לקרוא לממלא מקומו: "שמור על פלוגתנו", ומת. רפאל הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בבית קשת.