גינסברג, אליעזר-זאב (‘אלי’)

בן אהוד וחנה. נולד ביום ה' באב תשי"ח (22.7.1958) בקיבוץ להבות-הבשן. למד בבית-הספר היסודי שבקיבוצו וסיים את לימודיו במוסד 'עיינות הירדן' שבעמיר. אלי היה תלמיד רציני ומוכשר ובמהלך-הלימודים אף נשלח לקורס לילדים מחוננים ולנוער שוחר-מדע, שהתקיים בטכניון שבחיפה. הוא היה נער רחב-אופקים והתעניין בתחומים רבים ומגוונים. מגיל צעיר התעניין בספרות ובדרמה, כתב מערכונים והשתתף בהצגות כשחקן וכבמאי. הוא הרבה לקרוא ספרים בעברית ובאנגלית והתעמק במחשבה היהודית, במדעים מדויקים (מתמטיקה וכימיה), במדעי הרוח ובמדעי הטבע. אהבתו הגדולה היתה הטבע. הוא ערך טיולים רבים ברחבי-הארץ, לעתים בגפו ולעתים עם קומץ חברים, וחזר תמיד עם מציאות: שברי-סלע, מאובנים, כלים מתקופות עתיקות, צמחים לא-מוכרים וחפצים שונים שמצא בים. הוא אהב לצלול בים-סוף, להביט באלמוגים ובבעלי-החיים התת-מימיים ולשלות חפצים שונים. כך מצא אף ציוד צבאי שאבד בים ונהג להשיבו לצה"ל. "סקרנותו האינטלקטואלית לא ידעה גבולות והרקיעה הרחק מעבר לתחום עולמו של נער בגילו", מעידים מכריו. אלי אהב שירה מגיל צעיר ואף כתב שירים רבים. מחברת השירים שכתב בעת לימודיו זכתה להערכה רבה והוכרה כעבודת-גמר בבית-הספר. הוא היה חבר בתנועת הנוער 'השומר הצעיר' ונמנה עם חברי גרעין נח"ל שיועד לקיבוץ אדמית. אלי גויס לצה"ל בינואר 1977. הגרעין שהיה חבר בו לא הוכר, וחבריו נשלחו ליחידות שונות בצה"ל. אלי הוצב לחיל-התחזוקה. לאחר הטירונות השתלם בקורס מש"קי-תחזוקה ונשלח ליחידה של חיל-התחזוקה. כנגד-אפסנאי. בתפקיד זה השכיל לנצל את הידע שרכש במתמטיקה והוא עבד שעות רבות ליד מסוף-המחשבים שביחידה. כשנה לאחר גיוסו נפצע בתאונת-דרכים ולאחר שהשתחרר מבית-החולים נשלח ליחידה בדרום הארץ. אלי היה אהוב על כל הבריות, מפקדים וחיילים צעירים. הוא ארגן מסיבות וטיולים ביחידתו והיה הרוח החיה בכל פעילות חברתית ותרבותית. תמיד נשא עמו שלל מצרכי-מזון, עוגות שהביא מן הבית וממתקים, וחדרו הפך למעין מועדון יחידתי. ביום י"ב בטבת תשל"ט (11.1.1979) נפל אלי בעת מילוי תפקידו בסיני. הובא למנוחת- עולמים בבית-העלמין שבקיבוץ להבות-הבשן. השאיר אחריו הורים ואחות. משפחתו וידידיו ליקטו קובץ משיריו שראה אור בספר 'כשאהיה מה שלא יהיה' בהוצאת ספריית הפועלים וקיבוץ להבות-הבשן. אנשי-ספרות העריכו קובץ-שירים זה כמבחר "החושף משורר בשל, מגובש ובעל כוח ביטוי רב". מתוך הספר: וכשאהיה מה-שלא יהיה / כשאהיה מי שעתיד היה להיות / לא יהוו כבר המלים מסוה לגוף אשר אבד את סבתו לחיות.