גינזבורג, יצחק (איציק)

בן רחל ומשה, נולד בחג השבועות, ו' בסיוון תרפ"ו (19.5.1926), בעיר פינסק, פולין ועלה ארצה עם הוריו בשנת 1935. בארץ למד בבית-הספר "במרכז" ובבית-הספר "תיכון חדש" בתל-אביב. היה פעיל בתנועת "השומר הצעיר" והצטיין בכוח ארגוני מובהק ובכשרון השפעה והדרכה. משנקרא לעבוד כמדריך בתנועה, עזב את בית-הספר והתמסר לעבודה זו, ואף העתיק את מגוריו ל"קומונה" העירונית של תנועתו. למעלה משנה עשה בהכשרה מגויסת בבית זרע עד שעלה עם חברי קבוצתו לקיבוץ רבדים שבגוש עציון, והיה שם מרכז הקיבוץ ומזכירו. בהיותו לרגל ענייני המשק בתל-אביב הגיעה אליו הידיעה על נפילת שלושה מחברי הקיבוץ בקרב, ועל אף הסכנה אץ הביתה, והצטרף לאנשי מחלקת הל"ה ("מחלקת ההר"), לוחמי פלמ"ח וחי"ש, שנשלחו כתגבורת לגוש עציון לאחר ההתקפה הגדולה על הגוש ביום 14.1.1948, ושימש לה מורה-דרך מאחר שנהירים היו לו שבילי הסביבה כולה. הלוחמים יצאו לדרכם מהרטוב בליל 15-16 בינואר כשהם עמוסים בנשק, תחמושת וציוד, אך בשל שעת היציאה המאוחרת וקשיי הדרך לא הצליחו להגיע לגוש בעוד לילה. עם שחר התגלתה המחלקה על-ידי כפריים באזור הכפרים בית נטיף, ג'בע וצוריף, שהזעיקו את ערביי הסביבה למקום ואלה כיתרו את המחלקה. הלוחמים התארגנו על אחת הגבעות ("גבעת הקרב" כיום) ולחמו בהמוני הערבים עד שנפלו כולם בקרב ביום ה' בשבט תש"ח (16.1.1948). יצחק הובא לקבר אחים בכפר עציון. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949), הועבר עם יתר חללי הגוש למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.