גינזבורג, בוריס

בן שלמה ואלה. נולד ביום ד' באלול תשי"ז (31.8.1957) במינסק שברוסיה. בסוף אוקטובר 1973 – בעיצומה של מלחמת יום- הכיפורים – עלתה המשפחה לארץ, ולאחר שהייה באולפן בקרית- טבעון השתכנה בקיראון. בוריס הספיק ברוסיה לסיים תשע כיתות בית-ספר. הוא נמנה עם טובי התלמידים, הצטיין במיוחד במקצועות הריאליים ונטל חלק בחוגים למתמטיקה, פיסיקה וכימיה. הוא היה חברותי ומקובל מאוד על חבריו בזכות נכונותו לעזור להם אף מעבר לנדרש. המורים הוקירו את כישרונותיו ואת יושר-לבו. בוריס היה בן שש-עשה כשעלה לישראל. כדי שיתערה מהר בהוי הארץ ובתרבותה החליטו הוריו לשלוח אותו לפנימייה לשם-כך בחרו את בית-הספר התיכון-חקלאי שבכפר-הנוער 'מאיר שפיה'. ואמנם, תוך זמן קצר כבש בוריס את אמונם ואהדתם של חבריו-ללימודים, על-אף קשיי ההסתגלות לשפה העברית. גם בלימודים עשה חיל, וכאשר נמסרה לידיו תעודת הבגרות. התנוססו בה ציונים שרובם 8 ומעלה. בינואר 1976 הגיעה שעתו של בוריס להתגייס לצה"ל. הוא היה מעדיף להצטרף לחיל- התותחנים, אבל השלים גם עם הצבתו לחטיבת גולני. הפרופיל הרפואישלו לא היה גבוה ביותר, עם-זאת היה בעל גוף מוצק וניחן במידה רבה של סבילות, ובכוחם של אלה עמד באימונים הקשים של חיל-הרגלים. לאחר הטירונות נשלח ל'גדוד הבוקעים הראשון' בגדוד עבר קורס קשרי-חי"ר וקורס מפעילי מרגמות בינוניות, ובשניהם הצטיין. הוא התאקלם מהר במחלקה, שרוב חייליה היו ילידי-הארץ, והיה לאחד המובילים בה. הוא היה חברותי מאוד, חרוץ וצנוע. ידו היתה בכול ובלי להתרברב. אף-כי היה שונה מחבריו, כל-מי שלמד להכירו אהב אותו. היה נוח לתקשורת וגלוי-לב. חבריו מרבים לשבחו על מידותיו הטובות ועל מעשיו הטובים. הוא נטל חלק בחדירות לדרום-לבנון, ואחד מחבריו יודע לתאר, כיצד היה עליז ומשעשע מעברו האחד של קו- הגבול – ורציני ואחראי מעברו האחר. בוריס היה לדוגמה בכל הקשור בעזרה לחיילים – אם במסעות ובאימונים ואם בחיי היום-יום. הוא עשה את הדברים בדרכו המיוחדת שלו, ולרוב הצליח, להפתעת המפקדים והחיילים. במחלקתו היה לבוריס חבר-לנשק שקשר עמו קשרי-ידידות מיוחדים – צ'רלי בלסון, עולה חדש. ביום כ"ה באדר א' תשל"ח (4.3.1978) יצאו השניים ברכבם לסיור להכרת גזרת החרמון, ולא שבו עוד לבסיסם. הם נפלו במילוי תפקידם. בוריס הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואחות. החברים הנציחו את זכר השניים בגל-עד שהציבו במקום נפילתם, וכן בחוברת-זיכרון בשם 'הרהורים וזכרונות על בוריס וצ'רלי ז"ל'.