גינגולד, יצחק (“איציק”)

בנם-בכורם של ברוך ויפה. נולד ביום כ"ב בניסן תש"ט (21.4.1949) בפתח תקוה. כאשר מלאו לו ארבע שנים עברה משפחתו למושב גת רימון הסמוך לפתח תקוה. התחיל ללמוד בבית הספר היסודי בכפר גנים, המשיך בבית הספר פיק"א וסיים בבית הספר התיכון העירוני על שם ברנר – שניהם בפתח תקוה, העיר אליה חזרה המשפחה בהיותו כבן 11. יצחק היה ילד שובב, חייכני ופיקח אך הצטיין בדייקנות, סדר ונקיון. הוא התעניין בעבודות ניסור בדיקט ובעץ ואהב לצייר דמויות של ילדים, אניות וכו', להעתיקן על גבי לוחות עץ, לנסר ולצבוע אותן – ואלה שימשו תמונות קישוט לחדר הילדים. הוא הקדיש מזמנו לאיסוף בולים, מטבעות וגלויות צבעוניות מרחבי הארץ והעולם. כשהיה תלמיד בבית הספר התיכון התעניין בתעופה והיה חניך, ולאחר מכן מדריך בגדנ"ע אויר. הוא השתתף בקורסים של טיסנאות (בשלושת שלביו) וכן בהשתלמות פלס; הוא הוסמך כפלס (מדריך) במועדון. כן סיים קורס דאייה וקיבל כנפי דאייה. הן במועדון והן בבית היה מרבה לבנות טיסני בלזה ומטוסי פלסטיק ונייר. הוא אהב את הנהיגה וחלם לרכוש קטנוע, אלא שלא היה סיפק בידו להגשים את חלומו, למרות שעבר מבחני נהיגה לאופנוע ולמכונית. כן אהב לשחות בים והרבה לטייל בארץ, שנופיה משכואת לבו. לפני גיוסו למד אלקטרוניקה בבית הספר הטכני של חיל האויר בחיפה. בראשית אוקטובר 1968 גויס יצחק לצה"ל. הוא ביקש להגשים את חלומו משחר ילדותו ולהיות טייס, אך לא סיים את קורס הטיס שאליו נתקבל. במחצית מאי 1971 הצטרף לצבא הקבע. הוא היה אחראי למחלקתו, היה לו סיפוק רב בעבודתו והיה מרוצה משירותו הצבאי. ביום ט"ו בתמוז תשל"א (8.7.1971) מצא את מותו יחד עם תשעה מחבריו, בעת מילוי תפקידו כאלקטרונאי מוטס. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקד היחידה: "האסון שפקדנו בנפול בנכם קשה במיוחד מאחר שהלך מאתנו לא רק חייל אלא גם ידיד, חבר ורע, ששירת עמנו מספר שנים. בכל התפקידים והמשימות בהם השתתף בנכם, התגלה לנו כאדם בעל מרץ, מסור, נאמן ודבק במטרה". בחוף דקלה, שבפתחת רפיח, אשר נקרא על שם יצחק וחבריו "חוף העשרה" לא הרחק מן המקום בו נפל מסוקם, הוצב סלע שחם ענק לזכרם – "גלעד העשרה;" המושב הסמוך נקרא "נתיב העשרה;" פרשת חייהם ומותם הונצחה בספר שהוצא לזכרם על ידי המשפחות ונקרא "העשרה".