ג’ינאו, לימור

בת יונה ודוד, נולדה ביום ד' בשבט תש"ך (12.2.1960) בתל-אביב. לימור גדלה במשפחה מסורתית. בגיל צעיר עברה עם הוריה לחיפה. שם למדה בבית-הספר הריאלי מכיתה א' ועד שסיימה את בית-הספר התיכון במגמה ספרותית. במאי 1979 התגייסה לצה"ל ושירתה בחיב"ה. זמן קצר לאחר אימוני הטירונות חלתה אמה במחלה ממארת ויצאה לטיפולים בארצות-הברית. לימור הפסיקה לחודשים אחדים את שירותה הצבאי. כשחזרה לשרת הוצבה כמאבטחת במיתקן צבאי בחיפה, סמוך לבית הוריה, כדי שתוכל לעזור לאמה. בינואר 1980 עלתה לדרגת רב"ט ומפקדיה העריכוה כ"חיילת טובה מאוד, ממושמעת, שקטה, בעלת רמה אישית גבוהה". אמה של לימור מתה ממחלתה, והבת הרגישה שהייתה קשורה מאוד לאם, לא מצאה ניחומים. היא נפלה בעת שירותה ביום כ"ז בשבט תש"ם (14.2.1980). בת 20 הייתה במותה. לימור הובאה למנוחות בבית-הקברות בנתניה. היא השאירה אחריה אב ושתי אחיות. על שמה נטעה המשפחה, באמצעות הקרן הקיימת לישראל, חורשה למטיילים – "חורשת לימור". מפקד יחידתה כתב במכתב תנחומים למשפחתה: "לימור מילאה את תפקידה במסירות וביעילות. הייתה פעילה מאוד וקידמה את הצד החברותי והתרבותי ביחידה. עקבנו אחריה בחרדה עמוקה, ברוחה האיתנה, בזמן סבלה של האם, ובכושר עמידתה לאחר הפטירה. הנחה אותה הרצון העז והכן לעזור, לתמוך וליצור אווירה נעימה".