גילת, דן
דן, בן עדה ושמואל, נולד ביום ז' בתמוז תשי"ד (8.7.1954) בניו-יורק שבארצות-הברית ובא ארצה עם הוריו בשנת תשט"ו (1955). הוא למד בבית-הספר היסודי "הכרמל" בתל-אביב, ואחרי-כן המשיך לימודיו בבית-הספר תיכון עירוני א' בתל-אביב, במגמה ריאלית-אלקטרונית. הוריו של דן, שכונה דני, למדו בארצות הברית וכשחזרו ארצה, התגוררה המשפחה בירושלים, שם הלך דני לגן-הילדים. את לימודיו היסודיים החל בלונדון, מקום שם עשה אביו בשליחות. אולם כעבור זמן קצר נפטר האב והמשפחה חזרה ארצה והתגוררה בתל-אביב. כבן בכור, דאג לאחיו הצעירים כאב, ומורתו מספרת, שהיה רץ בהפסקות לראותם. מילדות אהב דני ללמוד ותמיד היה בין התלמידים המצטיינים. בבית-הספר התיכון בחר במגמה לאלקטרוניקה משום שנחשבה לקשה ביותר; לדברי מורהו, היו לו מעמד מכובד מאוד והשפעה בכיתתו ותמיד היה מוקף חברים, שאהבוהו והעריכוהו, וחברות שבקשו את קרבתו. מוריו וחבריו בחרו בו לתפקידים אחראיים, אף-על-פי שלא ביקש זאת. דני היה חבר פעיל ב"נוער לנוער" ואף הדריך בארגון. הוא היה חובב ספורט וחבר באגודת "מכבי", שבמסגרתה שיחק בטניס ובכדורסל. כן הצטיין במשחק הכדורעף והיה חבר בנבחרת הכדורעף של "הקנטרי קלאב". הוא היה "משוגע" למכוניות ואהב מאוד לנהוג. כמו כן אהב ספרות והרבה לקרוא. לדברי מוריו בבית-הספר התיכון, היה נער תוסס ומלא-חיים, ועם זאת אחראי ושקול, הבין את מגבלות חיי הפרט והחברה ואת ההכרח להסתגל למצבים ולדרישות. הוא לא נכנע למוסכמות ולא השלים עם דברים שנראו מוטעים בעיניו, אך לא היה מרדן והכיר בזכותו של הזולת להחזיק בדעתו. היה לו אופי חזק וכשבא לידי החלטה, קשה היה מאוד להזיזו מהחלטתו. תמיד השתדל לעשות דברים לפי מיטב יכולתו ושאף להגיע לשלמות בכל אשר עשה; ואכן, הצליח בכל דרכיו. דני היה נבון ובעל-תושייה. מטבעו היה ישר ונהג לדבר לעניין, ללא מלל מיותר. למרות שלכאורה היה רציני, היה לו חוש הומור מצוין ובשובבותו השרה רוח עליצות סביבו. הוא היה חבר טוב ואהוב על חבריו, בן מסור וידיד נאמן לקרובים לו. מנערותו עזר בחופשות לתלמידים חלשים בלימודיהם ועשה מלאכתו באחריות ובמסירות. בחופשת הקיץ שבין הכיתה השביעית לשמינית ערך טיול באנגליה. הוא אהב מאוד ללמוד ואף כשהיה בצבא נהג לעסוק בפתרון בעיות מתמטיות, כדי ש"השכל לא יחליד". תעודת הבגרות שלו הייתה מצוינת והוא עבר בהצלחה את בחינות הכניסה לאוניברסיטת תל-אביב, שהתכונן ללמוד בה במסגרת העתודה האקדמית, אלא שלבסוף החליט לסיים תחילה את שירותו הסדיר. דני גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות, שבה הצטיין וזכה באות הקלע ובאות היכולת, ולאחר שהשתלם בקורס מקצועות טנק הוצב כתותחן טנק בגדוד שריון. הוא לא רצה לעסוק בצבא באלקטרוניקה, שכן לא רצה לשבת על כסא במשרד. אולם גם בחיל השריון לא באו על סיפוקם מרצנותו ושאיפתו לאתגרים. הוא ביקש העברה לסיירת, אך נענה בשלילה. לפיכך נאלץ להסתפק במטווחים, השתדל להשיג בהם הישגים טובים, ואכן נחשב לתותחן-טנק מעולה. שבוע לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים, עשה דני בחופשה בביתו, לצורך ניתוח קל בידו. לפני החג טלפן ליחידתו כדי לבקש עוד ימי חופשה אחדים, אך נענה שיש כוננות ולכן חזר ליחידתו בסיני. ביום שפרצה המלחמה יצא דן עם פלוגתו לקרב. באותו יום, י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נפגע ונהרג. גופתו לא נמצאה ומקום קבורתו לא נודע. שמו הונצח בבית-העלמין בהר-הרצל, במצבה לזכרם של הנופלים בחזית הדרום, שמקום קבורתם לא נודע. כן הוקמה לזכרו מצבה בבית-העלמין בכפר-שמריהו. השאיר אחריו אם ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. משפחתו הקימה לזכרו פינת-ספרים בספרייה למדעי-היהדות בבית-הכנסת "קדם", ברח' קרליבך 20 בתל-אביב. החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.
