גילינסקי, יצחק-גרשון

בנם-יחידם של דבורה וברוך. נולד ביום ט"ז בתמוז תר"ף (2.7.1920), בעיר אוטיאן, ליטא. אביו היה עסקן ציבורי ידוע בעירו, מנאמני התרבות העברית ומראשוני הסתדרות הציונים הרביזיוניסטים. יצחק קיבל בביתו חינוך לאומי-מסורתי, ספג לתוכו את אהבת העם והארץ, ולמד בבתי-הספר היסודי והתיכון העבריים שהיו בעירו. בשנת תרצ"ה עלה לארץ-ישראל וסיים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר "מונטיפיורי" בתל-אביב. בתקופת הלימודים הצטרף לשורת תנועת הנוער בית"ר והיה חבר פעיל בה. יצחק היה אהוד על חבריו והכל הכירוהו כצעיר מקסים, נימוסי ונלהב, צנוע בהליכותיו וישר באופיו. בתום לימודיו שימש כספרן בספריה העירונית "שערי ציון" וב"בית בנימין". בתקופת מלחמת העולם השניה, כאשר הצבא הגרמני הגיע עד אל-עלמין, התנדב יצחק לצבא הבריטי והוצב לגדוד הראשון של חיל הרגלים הארץ-ישראלי. במכתב לחברו הטוב עמד יצחק על המניעים שהביאוהו להתנדב לצבא וציין כי "אחרי שיקולים רבים – הן בהתחלה טרם שהתגייסתי והן בהיותי מגוייס – החלטתי שיש משהו יותר חשוב ממשפחה ומאושר פרטי". הוא היה איתן ברוחו ועודד ללא הרף את הוריו הדואגים. גם כשנפצע בחזית לא הודיע על כך להוריו, אלא כתב: "אני מרגיש מצויין, מצב רוחי טוב להפליא". בכל מכתביו מהחזית באיטליה הדגיש את אהבתו העזה לארץ-ישראל ומשטמתו לאויב הגרמני. יצחק סירב בתוקף להשתחרר מהצבא בשל פציעתו ונשאר תקופה מסויימת ביחידה עורפית כדי שיוכל להתמסר לעזרה לפליטים היהודים באירופה. כשהוקמה הבריגדה היהודית דחה את הרעיון לעבוד במשרד, לא כל שכן את הרעיון ליטול חופשה. דעתו היתה: "עוד לא זכינו במלחמה, המערכה טרם נסתיימה". עם זאת ניכר היה שחסרו לו שעות הפנאי והקריאה, כפי שכתב: "זה מכבר לא קראתי ספר עברי ואני מתגעגע מאוד לקריאה". בטיול עם קבוצת חיילים ארץ-ישראלים ברומא התרשם יצחק מאוד מאוצרות האמנות של העיר אך סירב לנשק את ידו של האפיפיור בעת הביקור בוואתיקן. כשנשאל מנין הוא, ענה: "אני יהודי מארץ-ישראל". במכתב אחרון ששלח לחברו, כשבועיים לפני שנפצע אנושות, כתב: "הערב אני שוב יוצא. בפעם הקודמת גרם לי מזלי ויצאתי בנס. נראה הפעם…". ביום י"ז בניסן תש"ה (31.3.1945), כשגדודו, הגדוד הראשון, חצה את נהר הסניו שבאיטליה, נתקלה מחלקתו של יצחק בכיתת השהייה גרמנית שהתבצרה על אחת הגבעות. בקרב שהתפתח לכיבוש העמדה הגרמנית נפצע יצחק, הועבר לבית-חולים צבאי וביום ל' בניסן תש"ה (13.4.1945), מת מפצעיו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הבריטי בפורלי דל סניו באיטליה. השאיר הורים. פרקי חייו וגבורתו של יצחק פורסמו בספר יזכור ללוחמי האצ"ל "זכרם נצח", ב"ספר הבריגדה היהודית", ב"ספר השנה של העתונאים" תש"ו ובספר "יזכור" של מכון ז'בוטינסקי. בתחקיר שנעשה בשנת 2017 נמצא ששמו הנוסף- יצחק גרשון. ציון מיקום קיברו VI.C.19 יחידה Palestine Regiment דרגה Private.