גילזרנט, מיכאל

בן מלכה ואהרון, נולד ביום ט"ו בכסלו תשכ"ד (1.12.1963) בצ'רנוביץ שברוסיה. מיכאל עלה לארץ בהיותו בן 9 שנים, ואף שהספיק ללמוד קרוא וכתוב ברוסית רק שנה אחת, המשיך לקרוא ספרים עבים ברוסית גם בארץ וכתב בלי שגיאות. מקום מגוריה הראשון של המשפחה היה בשדרות, ובה למד מיכאל בבית-ספר יסודי. אחר-כך עברה המשפחה לאשקלון, ובה הוא השלים את לימודיו היסודיים. מיכאל המשיך ולמד מכונאות רכב בבית-הספר התעשייתי של צה"ל בג'וליס, וסיימו בהצלחה. מיכאל היה תלמיד טוב וילד חברותי ופעיל. הוא אהב ספורט מסוגים שונים, ואף זכה במקום ראשון בתחרות במשיכת חבל. תחביב נוסף היה לו: לטפס על הרים ומצוקים גבוהים. הוא צילם הרבה והייתה לו רגישות לכל היפה שבטבע. בבית אהב מיכאל לקרוא ולהאזין למוסיקה. הוא רכש לו מערכת האזנה למוסיקה, תקליטים וקלטות משכר שהשתכר בעבודתו לפני השירות הצבאי. הוא רכש גם ספרים ברוסית ובאנגלית, ואף במכניקה – שבה שאף להשתלם. מיכאל אהב מאוד לטרוח ולעמול, ותרם מכספו לרכישת הדרוש בבית ככל יכולתו. קשר מיוחד יצר עם אחותו הצעירה ממנו מרים, והקדיש לה תשומת-לב מיוחדת. הוא שיחק איתה כדורסל, ונהג לצלם אותה על רקע פינות חמד באשקלון. הוא הביע את משאלתו למלא אלבום אחד בצילומי פרחים וטבע בלבד. מיכאל התגייס באוקטובר 1982 ולאחר שסיים את הטירונות נשלח לשרת בלבנון. הצבא חישלו בגוף ובנפש. אחת לשבועיים הוא היה מגיע הביתה לחופשה, עייף ומלוכלך, אך מלא מרץ. המוסיקה הייתה רועמת בביתו, ובערב הוא היה מוקף בחברים ובחברות שבאו לביתו לשמוח ולרקוד בחברתו. את הארץ הוא אהב מאוד, אך עדיין לא הספיק לטייל בה ולהכירה. מלבנון עבר מיכאל לשרת בקרבת ביתו, בגלל אמו החולה, שהייתה זקוקה לעזרתו. הוא נפל בעת מילוי תפקידו ביום ט"ו בתמוז תשמ"ג (26.6.1983), והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי באשקלון. בן 19 שנים הוא היה במותו. הוא הניח אחריו הורים ואחות. עץ ניטע לזכרו ב"חורשת הבנים" בראשון לציון