גייפמן, בן-ציון (“בנצ’ק” “בנצ’י)

בן אברהם וחנה. נולד ביום י"ג בסיון תש"ד 4.6.1944)) במשק יגור. הוריו – חברים וותיקים במשק, חלוצי עבודה ומסורים לכל המתהווה בו. בגיל רך, בהיותו ילד חלש וצנום, היה עוסק בעניינים שמשכו את לבו, כגון בעלי חיים וטבע; לא פעם קם בלילה ויצא (גם בקור ובגשם) כדי לכסות את העיזה או את הכלב שליד הגן. כל צעצוע היה נוהג לפרק כדי לדעת מה נעשה בתוכו ולאחר מכן השתדל להרכיבו מחדש. את חינוכו קיבל במשק ועם התבגרותו חל שינוי רב גם בהתפתחותו הפיסית. הוא התחיל ללמוד יפה ובעיקר הצטיין בלימודי המתמטיקה והטבע. היה לו כושר אירגון: בטיולי כיתה היה הוא מארגן את הטיול או את המחנה. כאשר גויס לצה"ל בינואר 1962 ביקש את אישור האסיפה הכללית להתגייס לחיל האויר וכשקיבל את האישור אורו עיניו משמחה: כשם שבילדותו נתגלה בו יצר הסקרנות בפירוק צעצועיו ובהרכבם, כן בא יצר ההרפתקנות בעלומיו והתבטא ברצון להתמודד עם אתגר, כגון שאיפה לפתור שאלה מתמטית מסובכת, דיון וויכוח בבעיות רעיוניות ומוסריות למען הגיע ליסוד האמת שבהן; ועתה באו שניהם כדחף פנימי ממעמקיו לשלוט במטוס! ומוזכר הדבר, כי בצד המתמטיקאי וחובב הטכניקה היתה בו נפש רגישה שהתפעמה מנוף יפה, ממוסיקה נאה, משיר ומסיפור אמנותי. לאחר שגמר את שירות החובה שלו היה בצבא הקבע. האווירה המשפחתית החינוכית של הוריו בעלי העבר התנועתי מחד גיסא, ומאידך – חובת הלבבות למילוי תפקידים בשירות הציבור והתנועה תוך שמירה על ענווה וסגנון חיים צנוע, מזגו הטוב שהתבטא במאור פניו, נכונותו לעזור לחברו ואופטימיותו השופעת חיים – תכונות אלו סייעו לגדל אדם מקובל, אהוב על הבריות ואיש צוות מעולה. היה טייס קרבי ובימי מלחמת ששת הימים, ביום הששי לקרבות, הוא ב' בסיון תשכ"ז 10.6.1967)) נפל בקוניטרה שברמת הגולן. הניח אשה. על התנהגותו למופת בקרבות נגד האויב הועלה לדרגת סרן אחרי נפלו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות ביגור. ב"שלושים" הוציא יגור את יומנו לזכר ארבעה מבניו שנפלו – והוא ביניהם. במלאת שנה לנפלם הוציא המשק חוברת לזכרם. בחוברת "אשר נפלו במלחמה" של הקיבוץ המאוחד הועלה זכרו.