גייגר, אורי
בן נעמי ומשה, נולד ביום ט' בטבת תשי"ד (15.12.1953) בנהריה וגדל במושב לימן. הגידול בחיק הטבע קירב את אורי אל הצומח ואל המרחבים. כשהיה בן 6 שנים, הוא עבר עם משפחתו לבאר-שבע, ובה למד בבית-הספר היסודי "צאלים". את לימודיו התיכוניים רכש בתיכון מקיף א' בבאר-שבע. אורי היה תלמיד טוב ובלט במנהיגותו השקטה וביכולת הספורטיבית שלו. בכל חופשה שנתית הוא השתלם בענף ספורט אחר: הוא השתתף בקורס מדריכים לכדור-יד, בקורס מצילים, בקורס מ"כים של הגדנ"ע, ואהב טניס וכדורסל. הוא אהב לטייל בארץ, והטיול המשפחתי בשבתות באיזור באר-שבע היה מנהג של קבע. המשפחה ניהלה אורח-חיים צנוע, אבל בכל ההחלטות החשובות היה אורי ואחיו עמוס שותפים פעילים. הוא היה חברותי, מוקף בחברים ובחברות, עמוס באירועים חברתיים ומוצא זמן לכולם. הוא למד במגמה ביולוגית ושאף ללמוד רפואה. אורי היה בחור בריא, מוצק וגבוה משכמו ומעלה, הוא ידע שלא יתקבל לקורס טיס בגלל ליקוי בראייתו. לכן החל לפני גיוסו לרוץ כל יום למרחקים של קילומטרים רבים, כדי להתקבל ליחידה מובחרת – לסיירת שקד. שיווי המשקל הנפשי והשלווה הפנימית שניחן בהם הובילו אותו אף להדרכה, והוא היה למ"כ. הוא השתתף במלחמת יום-הכיפורים, וכשהסתיימה המלחמה נשלח לקורס קצינים וסיים אותו עם סיכת זהב. אחר-כך למד אורי סוציולוגיה וקרימינולוגיה בחוג משולב, המיוחד לאנשי צה"ל, באוניברסיטת בר-אילן, והוענק לו תואר בוגר. הוא הדריך בבית-הספר לקצינים והיה מ"פ בסיירת שקד. לאחר פירוק הסיירת נתמנה אורי לסמג"ד בגדוד צנחנים, והועיד את עצמו לחינוך חיילים צעירים. הוא שאף להיות מג"ד באותו גדוד, אך צורכי הצבא הביאוהו לתפקיד משרדי בקצח"ר. הוא לא השלים עם תפקיד זה, אך מילאו בנאמנות. בד בבד פעל אורי לקבלת תפקיד המג"ד. שבועיים לפני מלחמת שלום הגליל, הוא זכה לכך. אורי ראה בתפקיד אתגר חינוכי והיה גאה בו. את כל פעולותיו הוא עשה בשקט, ובכל זאת השיג את מטרותיו. הוא היה מופנם, מיעט בדיבור, ואף-על-פי-כן ידע לעזור לאנשים שנקלעו למצבי לחץ, בזכות הדוגמה האישית של שלווה פנימית שאפיינה אותו. ביום הראשון למלחמה, ב6- ביוני 1982, פרץ אורי עם הכוח הראשון ללבנון, ומאותו יום הוכרז כנעדר. רק לאחר חודש ויום נודע גורלו: אורי נפל בקרב, בשעה שפרץ בראש כוח חילוץ כדי לסייע לכוח אחר שנקלע במלכודת אש. הוא התמודד בגבורה עם סוג לוחמה חדש שצה"ל לא הכיר – מחבלים מוסווים בתוך אוכלוסיה אזרחית, המתקיפים מתוך פרדסים, תעלות מים ומבנים. במהלך החילוץ נקלע גם אורי למארב, נלחם מן הקרקע וכוח חילוץ נוסף שנשלח אליו לא מצא אותו. המחבלים שהרגוהו נתפסו, והצביעו על מקום הגופה. מפקדו כתב למשפחתו, כי אורי היה מפקד צעיר וגילם יושר, אמינות, אומץ, תושייה ונכונות לכול. יחסו היה רציני לכל פרט, וגישתו לאנשיו יסודית ומסורה. הוא הקרין אמון, וחיזק את הביטחון אצל פקודיו. גם הם וגם מפקדיו ידעו שיש על מי לסמוך. אורי נפל בכ"ד בסיוון תשמ"ב (15.6.1982). בן 29 שנים היה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בבאר-שבע. הוא הניח אחריו הורים ואח.
