גיגי, יעקב

בן יעל ונעים, נולד בשנת 1924 בצפת, שם רכש לו השכלה עממית. יחד עם משפחתו עבר לחיפה ומשם לקרית חרושת השוכנת בפתחו המערבי של עמק יזרעאל. בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, והוא עוד נער, השתתף בהגנת המקום, שהותקף קשה על-ידי הכנופיות. בתקופה ההיא ישבו 15 משפחות בלבד בקרית חרושת וההתגוננות לא היתה קלה. באחת ההתקפות הוקף היישוב מארבעת עבריו על- ידי כנופיה בת מאות ערבים. יעקב עמד בפרץ יחד עם מגיני המקום ועל אף האבידות החזיקו מעמד עד בוא התגבורת והדפו את התוקפים. הוא היה חבר ה"הגנה" משנת 1937, למד איתות והצטיין בו במיוחד ועל-כן נשלח לקורס, בו הוסמך כמדריך. בשובו נתמנה אחראי לתחנת האיתות המקומית. שלוש שנים שירת כנוטר, בשמירה על מחסני הצבא הבריטי במנסורה. לפי מקצועו היה חוצב, אבל את רוב שנותיו עשה בשירות-המגן, חייל מבטן ומלידה. בפרוץ קרבות מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם על החלוקה נבחר כחבר בוועדת-הביטחון המקומית ושימש אחראי לצוות המדוכות (רימוני-רובה). משניתן צו הגיוס יצא יעקב יחד עם בני המקום לקלט ומשם נשלח להגנת ניצנים. לאחר שנבלמה התקדמות הטור המצרי ליד אשדוד נותר קיבוץ ניצנים בעורפם. המצרים הבינו כי נקודה זו יכולה לשמש בסיס לפעילות כוחותינו בעורפם ולפיכך ריכזו כוח ניכר כדי לכובשה. ההתקפה המצרית הונחתה ביום 7.6.1948. מבעוד לילה הופגז המשק קשות ועם בוקר החלה הסתערות הרגלים, אך זו נבלמה באש המגינים. המצרים הגבירו את ההפגזה ואף הפעילו מטוסים שהפציצו את המשק וגרמו נזקים כבדים. בחסות חיפוי זה התקדמו כוחות רגלים ושריון מצריים והצליחו לחדור למשק ולהשתלט עליו. בקרב זה נפל, ביום כ"ט באייר תש"ח (7.6.1948) והובא למנוחת-עולמים במקום. השאיר אישה ושני ילדים.