גיברץ, לוי-יצחק

לוי-יצחק, בן צביה ואברהם, נולד ביום י"ז באדר א' תשי"ד (20.2.1954) בפתח תקוה. הוא למד בבית-הספר היסודי "חנקין" בחולון וסיים לימודיו בבית-הספר תיכון-חדש בחולון. לוי-יצחק היה תלמיד מצטיין והרבה לעזור לחבריו בלימודים. הוא אהב ספורט, ובעיקר אהב כדורגל, בזמנו הפנוי הרבה להתאמן ולשחק וכן הרבה ללכת לצפות במשחקים. הוא היה חובב מוסיקה, האזין הרבה וביקר במופעים מוסיקליים. מטבעו היה נער עדין, יפה-תואר וחברותי. חביב היה על כל מיודעיו בזכות טוב לבו, נימוסיו היפים ונכונותו לעזור לזולת. לוי-יצחק גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1972 והתנדב לחיל השריון, שכן עוד לפני שגויס שאף להיות איש שריון. לאחר סיום הטירונות השלים קורס רובאי חרמ"ש ואחרי כן הוצב ביחידה כאיש צוות טנק. לוי-יצחק היה חייל מצוין וזכה בציונים גבוהים בקורסים השונים שעבר. לבסוף נשלח לקורס מפקדי-טנקים, אך לא הספיק לסיימו עד שהחלה המלחמה. את תעודת ההסמכה שלו קיבל אחיו צדוק מידי הרמטכ"ל. במלחמת יום-הכיפורים היה לוי-יצחק טען-קשר בטנק המפקד בעוצבת שריון, שלחמה בגזרה המרכזית של תעלת סואץ. בגלויות ובמכתבים ששלח למשפחתו תיאר את ימי קרבות הבלימה הקשים נגד כוחות המצרים והשתדל להרגיע את הוריו ולמנוע מהם דאגה. הוא סיפר כיצד השמידה יחידתו טנקים של המצרים ואף כתב כי בהפוגות הקצרות בלחימה, זוכים החיילים להופעות בידור. הוא השתתף בקרבות הבלימה והפריצה באזור "החווה הסינית" ויחד עם אנשי הצוות האחרים, החליף ארבעה טנקים, שנפגעו זה אחרי זה. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), נפגע לוי-יצחק ונהרג בקרב ליד "החווה הסינית", כאשר הטנק שלו נפגע מאש האויב. כשלושה חדשים נחשב כנעדר, אך לבסוף זוהה והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. הוריו של לוי-יצחק תרמו לוח-זיכרון לבית-הכנסת הגדול בחולון, להנצחת זכר בנם; כן הונצח שמו בחדר התייחדות בבית-הספר היסודי "חנקין", בלוח זיכרון לבוגרי בית-הספר תיכון-חדש בחולון ובלוחזיכרון לחללים בני חולון, בבית "יד-לבנים".