בן נורית ובר כוכבא, נולד ביום ג' בכסלו תשכ"ב (11.11.1961), בחיפה וגדל בניר בנים שליד באר טוביה. אמו – בת קיבוץ גבעת-חיים, ואביו – אל"מ (מיל.), לוחם ביחידה 101 וצאצא של מתיישבי ראש פינה. שחר ספג את ערכיו משני דורות של חקלאים בארץ, ושאיפתו הייתה לשוב למשק הוריו לאחר שירותו בצה"ל, ולהיות חקלאי. הוריו הרבו לטייל בארץ ואף בשחר דבקה האהבה לטיולים כשבגר. מדי שבת הוא היה יוצא לטיול על טרקטור או על ה"הונדה" שלו עם חברי תנועת המושבים ועם המשפחה. מאז ילדותו הרכה אהב שחר לאחוז בהגה כלשהו, וכשהיה פעוט זכה לכינויים: "נהג אגד" ו"מכונאי". בגיל חמש נסע שחר עם משפחתו לשליחות באוגנדה. שם הוא רכש במהירות את ידיעתו בשפה האנגלית, והיא עזרה לו להתאקלם בקלות בבית-הספר. בחופשות מבית-הספר טייל שחר עם משפחתו באוגנדה, בקניה ובטנזניה בשמורות טבע ובנופים שהקסימו את נפשו. כאשר שבו לארץ, לא ידע שחר לקרוא ולכתוב בעברית, ולכן החל שוב ללמוד מכיתה א'. הסתגלותו לחברה הייתה מהירה, אך הוא התקשה במיומנות הקריאה והכתיבה. ליקוי ראייה שהתגלה אצלו וטופל, סילק את התסכול שליווה אותו עד אז, והוא היה מילד עצל משהו, שמנמן ופגיע, לנער תמיר ועליז ופתוח לסביבתו. נסיונו האישי עזר לו להבין את קשייהם של אחרים, ורגישותו זו באה לידי ביטוי מובהק בזמן שירותו כמפקד בצה"ל. שחר אהב את הכפר, את חיי החברה שבו ואת עבודת המשק. הוא ידע שכשיתגייס לצה"ל, יורגש חסרונו במשק, ולכן ביקש מאמו "רשימת מטלות" לשבת או לחופשה הקרובה מהצבא, כדי להקל עליה את מעמסת העבודה. שחר שירת בצה"ל 22 חודשים גדושי קורסים: טירונות, מקצועות טנקים, קורס מפקדי טנקים, בה"ד 1 וקורס קציני שריון. את כולם הוא סיים בהצטיינות. לפני סיום קורס הקצינים אמר לאמו, כי לא הקריירה הצבאית עומדת בראש מעייניו, אלא הקירבה לבית. ואכן, הוא שירת כמ"מ בבסיס טירוני שריון בניצנים. בעונה הבוערת בחקלאות קיבל שחר חופשה, ועבד עם בני הבית במשק בשיתוף פעולה ובהנאה. הוא היה זריז כפיים ומוכן תמיד לעזור. תקופת הצבא היא גם תקופה של ידידות ואהבה עמוקה לשושי, חברתו מכפר ורבורג, שעמה חילק את כל רגשותיו וחוויותיו, ועל-פי עדותה: "שנינו היינו אחד". שחר היה חייל מאורגן, קפדן בדרישותיו מעצמו ומאחרים, אך גם מבין לליבם של פקודיו ויודע לוותר. הוא היה עקשן וכאשר הרגיש שהצדק עמו, קשה היה לשנות את דעתו. לא פעם אחת אף ויתר על ארוחת צהריים, כדי להכשיר את הטנק כהלכה. הוא עשה זאת, מפני שמי שהיה צריך לעשות זאת, לא עבד במרץ הנדרש, לדעתו. בחבילות הרבות שקיבל מן הבית התחלק תמיד עם כל חבריו בחדר. שחר היה מפקד מחלקת טנקים ונפל בקרב בלבנון במלחמת שלום הגליל צפונית לצידון. כשפגז נורה על הטנק שפיקד עליו. הוא חש לעזרת כוח צנחנים ושריון, שהותקף באש מחבלים. שחר נפל ביום ט"ז בסיוון תשמ"ב (7.6.1982), והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בניר בנים. בן 21 שנים הוא היה במותו. הניח אחריו הורים, אח ושתי אחיות. מפקדו כתב עליו, כי "היה קצין גאה, מסור ומקצועי, בעל אוזן קשבת לחייליו, אהוד עליהם כי ידע לנסוך בהם אמון וביטחון". הוריו של שחר הקימו לזכרו אתר הנצחה במחנה ניצנים, והוציאו לאור חוברת על חייו. בשנת 1993 יצא לאור ספר קריאה לבני הנעורים מאת הסופרת אסתר שטרייט-וורצל. הספר "שחר" מספר את סיפור חייו ומהווה ספר זיכרון במתכונת מיוחדת.
