גיאולקר, אשר

בן מלכה ושמואל. נולד ביום כ"ה בתשרי תשמ"א (5.10.1980) בבומבי שבהודו, אח בוגר לנורית ורינה. ביולי 1989, כאשר היה אשר בן תשע, עלתה המשפחה ארצה וקבעה את ביתה בבאר שבע. הוא החל את לימודיו בארץ בבית-הספר היסודי 'אלון', משם עבר ללמוד בבית-הספר התיכון-מקיף ו' בעיר. בכיתה י' עבר ללמוד בפנימייה בהוד השרון. אשר חיבב ספורט ושיחק בקבוצת קריקט, עימה נהג להתאמן כמעט בכל יום, ואף טס פעמים מספר למשחקים בחו"ל. הוא אהב ריקודים ובילויים, להתלבש לפי צו האופנה ולעשות שמח. נער מקסים, חכם ואחראי, שתמיד אפשר היה לפנות אליו בבקשת עזרה. חבריו מספרים כי היה מקובל מאוד מבחינה חברתית. הוא היה חברותי מאוד והסתדר עם אנשים באופן יוצא דופן. בשל היותו בן ונכד יחיד, זכה לתשומת לב רבה מכל בני המשפחה. כולם אהבו אותו ושמחו לשהות בקרבתו. אשר אהב מאוד את משפחתו, והיה קשור אליה מאוד. אשר עבד במשך כשבעה חודשים בתחנת דלק לצד אביו שמואל. טרם גיוסו עבר קורס נהיגה במסגרת קד"צ. באוקטובר 1999 התגייס אשר לצה"ל. בתום אימוני הטירונות עבר קורס נהגים צבאיים, שבסיומו הוצב בחיל-התחזוקה כנהג הפינוי בפלוגת האימון המתקדם. מפקדיו וחבריו של אשר מעידים עליו כי היה חייל בעל מוטיבציה גבוהה, תיפקד היטב והיה מקובל ואהוב מאוד על חבריו ביחידה. ביום י"ט באדר א' תש"ס (24.2.2000), נפל אשר בעת שירותו והוא בן עשרים. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות. להנצחת שמו ערכה המשפחה טורניר קריקט בבאר שבע. מתוך שיר שכתבה אחותו הצעירה, רינה: "אח טוב היה זה לי/ איך פתאום עזב אותי/ יפה, חמוד, פשוט ומקסים/ אז למה לקח אותו אלוהים/ איתו ביליתי המון שנים/ והוא הלך בלי להגיד מלים/ אותי פינק עם המון אהבה/ ונעלם בלי שום סיבה/ אז תגיד לי למה הלכת/ ואותי כך השארת/ את השמחה הרסת/ ורק כאב וזיכרונות השארת/ בתמונות רואה אותך/ ושואלת מה קרה/? אח שאהב את החיים/ הלך ולא השאיר סימנים/ מה להגיד כבר לא יודעת/ כי זה הסוף אני יודעת."