גזית, נמרוד

נמרוד, בן רות ויצחק, נולד ביום י"ב באדר ב' תשי"ד 17.3.1954)) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי "בארי" בחיפה ובבית-הספר תיכון עירוני ג' בחיפה, ואחרי-כן המשיך לימודיו בפנימייה הצבאית, שליד בית-הספר הריאלי העברי בחיפה, במגמה הביולוגית. נמרוד – שכונה בפי רבים "נימי" – היה תלמיד טוב, ולדברי מורהו, הקשיב היטב בשיעוריו, אם כי לא נטל בהם חלק פעיל. הוא היה חובב טיולים נלהב, אהב מאוד לצעוד, הכיר היטב את הארץ וסייר בכל פינותיה. נמרוד היה שתקן, צנוע ונחבא אל הכלים. מתוך ענווה גדולה כשדברו בשבחו היה מסוגר ולא רבים הכירו היטב את נפשו העשירה. נמרוד היה פשוט בהליכותיו, עלם רציני ובעל חוסן-נפשי. הוא היה אחראי ונכון תמיד לעמוד בכל מאמץ כדי למלא חובתו בשלמות. כל אשר עשה – השתדל לעשות היטב, ביעילות ובקפדנות. הוא היה חבר נאמן ללא גינונים וחשבונות; ידע לצחוק ולהיות עליז וכל מיודעיו אהבוהו והעריכוהו. נמרוד היה חסון גוף, בעל קומה זקופה. עיניים ירוקות טובות וחיוך מצטנע ומבויש כלשהו. במסגרת הפנימייה הצבאית עבר קורס צניחה וסיים את לימודיו בפנימייה כחניך מצטיין. מפקד הפנימייה ציין אותו בהערכתו כבחור שקט, אחראי, בעל ביטחון עצמי, מסור ונבון ובעל כושר מנהיגות טוב מאוד. בקיץ 1972, לפני שגויס לצבא, ערך נמרוד טיול בן חודש ימים באירופה. וגמר בדעתו ללמוד גיאוגרפיה באוניברסיטה לאחר שיסיים את שירותו בצבא. נמרוד גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר שסיים בהצטיינות קורס מקצועות טנק "פאטון", הוצב כטען-קשר "פאטון" בגדוד שריון. אחרי-כן השתלם בקורס מפקדי טנק "פאטון", וסיים אותו כחניך מצטיין, ובקורס-קצינים. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, היה נמרוד קרוב לסיום קורס קציני שריון ועם חבריו לקורס הוצב ליחידת שריון בסיני. הוא ועוד שלושה צוערים, מחבריו הטובים שסיימו יחד אתו את הפנימייה, התארגנו בצוות-טנק ולחמו בקרבות הבלימה ובקרבות לצליחת תעלת סואץ. כיוון שארבעתם הוכשרו כמפקדי טנקים, היו מתחלפים בתפקידיהם בטנק ופיקדו עליו חליפות. במשך ימי הלחימה השמיד צוות זה טנקי אויב רבים. בליל הפריצה, י"ט-כ' בתשרי תשל"ד 15/16.10.1973)). בקרבות "החווה הסינית" בציר "טרטור", נפגע הטנק שלהם מטיל שירו המצרים וכל אנשי צוותו, ובהם נמרוד, נאלצו לנטוש אותו וניהלו קרב נואש נגד חי"ר של המצרים עד שנפלו. "במעשיו אלה גילה רוח התנדבות, אומץ לב ודבקות במשימה" – נאמר בציון-לשבח שהוענק לו לאחר מותו על-ידי הרמטכ"ל. גופתו הוחזרה ממצרים רק כעבור תשעה חודשים והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. הוא השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סגן-משנה. הוריו תרמו כסף לקרן מלגות על-שמו בבית-הספר הריאלי העברי בחיפה; בית-הספר התיכון-עירוני ג' בחיפה הוציא לאור חוברת בשם "לזכרם", לזכר חלליו במלחמת יום-הכיפורים, ובה גם דברי חברים ומורים על נמרוד.